image 15

כשהזרע הוא שיקוי האלמוות – ליטרלי

עוד הערת אגב כלשהיא בקשר לזרע. בהינדואיזם ה-Bindu הוא מקור החיים, הוא רגע האיחוד המוחלט לפני ההתפצלות לשניים, של שיווה ושקטי או של החומר והרוח. תרגומו המילולי, ״נקודה״ או ״טיפה״, והכוונה כמובן לטיפת הזרע האלוהי של שיווה. במונחים פילוסופיים זוהי האחדות לפני הריבוי שהעולם הוא, ובעיקר את אחדות הניגודים. נרצה לקרוא לזה במתמטיקה ״הציר החד מימדי״? אפשר. ביוגה הפכו את זה לשאיפה להאחיד את החומר והרוח, ואף בשאיפה לרומם את החומר לכדי רוח. בטנטרה הפכו את זה למרכז אנרגיה מיקרוקוסמי, שממוקם בראש עמוד השדרה. אנרגיית הקונדליני אמורה לעלות מהקצה השני של עמוד השדרה, צ׳אקרת השורש, אל הבינדו ובכך להביא למצב של התמזגות רוחנית, שמשמעותה הנפשית היא שלווה.

אבל כיצד עושים את זה? בפוסט קודם דיברנו על טכניקה אחת, הטכניקה של גירוי אותה צ׳אקרת השורש כדי לגרום לפליטת הזרע, שבמין תגובה חשמלית שולחת איתותים לאותו מרכז אנרגיה – האורגזמה היא ההתמזגות. אבל לא כולם סוברים ככה. ישנם גם זרמים (ובעיקר הפלג הנזירי של Natha Sampradaya) שבהם הזרע בהיותו מקור הכל, הוא האנרגיה החיונית, ולכן איבוד הזרע נחשב איבוד אנרגיה רוחנית. לפיכך, שליטה ב־Bindu היא מטרה מרכזית בתרגולים מסוימים.

עושים את זה בכמה טכניקות: הראשונה, טכניקה להשהייה עד כדי ביטול שפיכה – טכניקה שנקראת Vajroli Mudra. השניה, החזרתו של הזרע פנימה, ובצורה זו דחיפה שלו במעלה עמוד השדרה אל הראש דרך ערוץ שנקרא Sushumnā Nāḍī. השלישית שנקראת Amarolī Mudrā, כוללת שימוש חוזר בהפרשות גוף וצריכה מחודשת שלהם. כלומר, אם אי אפשר להחזיר פנימה זרע, אז מחזירים פנימה הפרשות אחרות. ואם יש הפרשות שלא ניתן לשלוט בגוף כדי למנוע את הפרשתן, או שאי הפרשתן היא מסוכנת, אז פשוט מפרישים אותן ואז שותים אותן. כמה שזה נשמע מגרה, מדובר גם בשתן – זו הסיבה שיש כאלה שסוברים ששתיית שתן בריאה לגוף (יש בו המון מלטונין!).

הדבר הזה רומז למסורת של שתיית הפרשות, שאולי התבטאה לפני שנאסרה גם בשתיית זרע. אני מקדים את המאוחר כשאני קושר את זה לגנוסטיקה, אבל בהמשך (פוסטים באים) נוכל לראות ששם זה היה נהוג. אכן טוענים שיש קשרים רעיוניים חזקים בין הגנוסטיקה לבין הטנטרה, ואולי הטנטרה היא השפעה מניכאית או פרסית, או אולי הפוך. חלק מהעניין של להעלות את אנרגיית הקונדליני במעלה עמוד השדרה, היא כי לכאורה, כשהיא מגיעה לבינדו, או כשהזרע מגיע לבינדו, הוא הופך לאמריטה, סם החיים. הדבר הזה הופך בעצם את הזרע למין סומה, או סם אלמוות אחר (כאמור, גם במראה הוא מזכיר אותו). מצד שני, זה מזכיר גם את המיתוס לפיו הנשמות הן ניצוצות מקריסטל שנשבר, והן שואפות לשוב אל כור מחצבתן. כך בעצם הזרע שנמצא בצ׳אקרת הבסיס, שואף לחזור אל כור מחצבתו, הבינדו. אבל בכל מקרה, כאמור, שפיכת זרע אינה ראויה. אני מעריך ששותים שתן כי זו ההפרשה הנוספת מאיבר המין ולכן הוא אנלוגי לזרע. ומי שלא רוצה שתן – בשביל זה אולי המציאו את הסומה עצמה, שהיא תחליף קצת יותר בר-שתיה מהפרשת גוף. או שמא זוהי הפרשת גוף של האל, וזה פחות מגעיל.

חלק מהדימויים של עמוד השדרה ועליית האנרגיה במעלהו, הוא של נחש הנאחז בענף. הנחש מסמל את אנרגיית הקונדליני. שיווה מתואר כמי שנחש כרוך סביב צווארו. הנחש הוא מי שיכול להשיל את עורו, ובכך הוא מסמל מחזוריות אינסופית ולפיכך גם שליטה על הסמסרה. כשהוא עולה מעלה, זו הדרך אל היציאה ממנה – המוקשה. אבל כפי שכתבתי בעבר (למרות שזה היה בקשר לווישנו, ולא לשיווה), הנחש יכול לעכב את נשימתו לפרקי זמן ארוכים, ולפיכך יש לו שליטה על אנגיית החיים, הפראנה. הנשימה, כמו גם פליטת הזרע והשתן, היא רפלקס – אין לנו שליטה עליה, אלא אם כן יש לנו, אם אנחנו יוגים מתקדמים שיכולים לבצע תרגולים (Mudrā) שמונעים את הרפלקס. אבל זה קשה, אולי עד בלתי אפשרי (ולכן עדיפה התנזרות מינית). בכל מקרה, בגלל ששניהם הם היינו הך, רפלקסים,הם שני פנים של אותה האנרגיה. שמירה על נשימה מבוקרת שווה לשמירה על הבינדו, ואכן אחד מהתרגולים העיקריים של אותם היוגים הוא תרגול נשימה. הם שולטים על הזרע באמצעות שליטה על הנשימה עד שמגיעים למצב שבו במקום שהגוף ינסה לנשום בצורה ספוטנית, הוא מנסה לא לנשום בצורה ספונטנית, טכניקה נקראת Kevala Kumbhaka.

וכן, מסתבר שלנזירים (Sadhu) מזרם ה״נאתה״ יש חיבה עמוקה ביותר לקנאביס.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×