הנחש כסמל של יוגה ושינוי תודעה

במיתולוגיה ההודית, יש מיתוס מרכזי שמתאר את החיפוש אחר נקטר האלמוות, האמריטה. הנקטר הזה הוא מה שהאלים מחפשים, וממנו הם ניזונים. כשהם שותים אותו הם מקבלים גישה לידע עליון. בעקבות קללה שהוטלה על אינדרה מלך האלים, הדוות(הטובים) איבדו מכוחן והיו זקוקות לתוצרת של אמריטה כדי לקבל אותו בחזרה. לא היתה להם ברירה, והאל וישנו המליץ להם לשתף פעולה עם אויביהם האסורות (הרעים) למאמץ משותף כדי שהשיקוי יופק. חומרי הגלם היו האוקיינוס הקוסמי, ובעיקר החלק ממנו שנקרא ״אוקיינוס החלב״. כדי להפיק את האמרטה היה צריך לחבוץ את החלב, כלומר לערבב את החלב חזק על מנת להפריד את השכבה השומנית מהחלב. התהליך משול לרעידת אדמה.

האוקיינוס הקוסמי הוא מקום משכנו של וישנו. מהאוקיינוס הקוסמי יורד הגנגס, הגנגס למעשה נוצר מן הזעה של וישנו. וישנו שוכב על הנחש ״ששה״ בתנוחת יוגה-נידרה וחולם על העולם. העולם הוא החלום של וישנו. לששה ראשים רבים, שיוצרים מעל לוישנו חופה. מעל לחופה הזאת קיים העולם. ששה נמצא במצב של קיום על נשימתי, מצב שבו הוא מתרגל פראנאיאמה ולא נושם. באמצעות זו הוא שולט בנשמה, אנרגיית החיים, בפראנה שלו. מי שמצליח לא לנשום משחרר מהגוף ומגיעים לשחרור רוחני. וישנו נחשב כמי שמתרגל את הפראנאיאמה ובכל מחזור נשימה שלו הוא בורא את העולם. מאחר שאנו חיים בעולם שבו יש קיום אחד, ניתן להבין כאילו שהעולם נברא רק פעם אחת ולפיכך גם וישנו אינו נושם. כאשר ששה יוצא מהאיזון היוגי ונושם, העולם מזדעזע. שוב אנו רואים את משל רעידת האדמה.

בלי קשר, מי שמכיר את הנחשים מתוך התבוננות שם לב שנחשים יכולים לעכב את הנשימה לפרקי זמן ארוכים, במיוחד כאשר הם שומרים על אנרגיה, כמו במנוחה או בהמתנה לטרף. הם כל כך מתמחים בנשימה שהם מסוגלים לנשום אפילו בזמן שהם משקיעים בטרף, וזה בדרך כלל הרבה זמן הם יכולים להזיז את קנה הנשימה קדימה בזמן בליעה. חלק מהנחשים מסוגלים גם לצלול כי הם מסוגלים להחזיק את נשימתם הרבה זמן. חלק מהם מסוגלים לנשום בדרכים אלטרנטיביות, לא דרך קנה הנשימה אלא ב״נשימה עורית״.

רעידת האדמה מן הסתם היא שלב הכרחי, כי אי אפשר שלא לנשום. ולכן אין מנוס מהכאוס. התפקיד של הנחש הוא לאזן את הכאוס הזה. כך גם תפקידו של וישנו, לאזן בין הסדר לכאוס ולשמור על הקיום. הסדר מסמל את אי הנשימה והשחרור הרוחני, הכאוס מסמל את הנשימה ואי השחרור הרוחני. כשאתה מתרגל פראנאיאמה בין שאיפה לנשימה אתה מסמל מחזוריות. ככלל, נחש מסמל מחזוריות והתחדשות – הוא גם משיל את עורו.

לפיכך שימשו הנחשים כיצורים קוסמיים. בהינדואיזם הם נקראו נאגות. ששה הוא נאגה. מנהיג הנאגות נקרא ואסוקי. כאן אנו חוזרים לסיפור חביצת האוקיינוס. כאמור, וישנו המליץ להפיק את האמריטה מאוקיינוס החלב. לצורך כך הוא התגלם כצב, שייצב את המחבצת ותמך במוט הערבוב. המוט היה ההר מנדרה – הר שסוברים שקיים במדינת ביהר בסמוך לגנגס. ואסוקי התנדב לשמש כחבל איתו סובבו את המחבצת. הנחש נכרך סביב ההר, ושתי הסיעות – האסורות והדוות – התחרו ביניהןם במשיכת החבל. בכל פעם שצד זה או צד זה גבר, ההר הסתובב והאוקיינוס נחבץ. שוב, משל רעידת האדמה.

במהלך חיבוץ האוקיינוסים קרו תקלות כלשהן שאיימו להשמיד את העולם והאלים נרתמו להציל אותו. התקלה השניה והפחות חשובה היא שאחרי שהאמריטה היה מוכן, האסורות חמדו אותו. וישנו התחפש לאישה יפהפיה בשם מוהיני ופיתה את האסורות לתת לה את האמריטה, היא לקחה אותה ונתנה רק לדוות. אך אסורה בשם ראהו התחזה לדווה וניסה לשתות את האמריטה. כדי שאמריטה לא יגיע לאסורה, מוהיני, כלומר התגלמותו של וישנו, כרתה את ראשו.

אבל תקלה לא פחות גדולה היתה הראשונה. במשך הכנת האמריטה (והפקת 14 האוצרות ממנו) נפלט נוזל רעיל, ״האלאהאלה״, שיקוי מוות ורעל חזק מאוד שאיים להשמיד את הבריאה. הוא פלט אדים רעילים, ושתי קבוצות האלים, הדוות והאסורות, כמעט נחנקו למוות. הרעל מן הסתם בא לרפרר אל ארס הנחשים, יש בהם גם צד אפל. הוא בא מן הסתם גם כדי לסמל את הצד המר של אובדן הנשימה, המוות. הוא בא גם לסמל את הצד האפל של שינוי התודעה, השגעון. בכל מקרה, הוא איים על העולם ורק התערבותו של שיווה הצילה את המצב. שיווה בלע את הנוזל, והציל את העולם. כתוצאה מכך צווארו הפך לכחול, והוא זכה לכינוי נילקנתה (“בעל הצוואר הכחול”).

יש לציין שבחלק מכתבי הקודש, הסומה עצמה נקראת אמריטה ולכן זה אמנם לא מוצהר אבל הכוונה בכל הידע העליון ומשקה האלים, היא שינוי תודעה. לא יודעים כיצד מכינים את הסומה, אבל מה שברור הוא שהוא כלל ריסוק של צמח כלשהוא, הפקת מיץ מהעיסה שנוצרה, מיצוי במים והוספת חלב וחמאה ״מובהקת״, מזוקקת, שנקראת ghee ואפילו לא צריכה קירור מרוב ריכוז השומן שיש בה. דהיינו, כדי ליצור את החמאה הזאת צריך לעבד אותה בעיבוד ארוך ומורכב, בהתחלה חמאה, ואז התכתה, הפרדת הקצף והקפאתו בחזרה. תהליך ארוך ומוקפד.

עם או בלי קשר, במרכז הודו, בתרבות הטלוגית, מתקיים חג שנתי שנקרא ״נגולה צ׳וויטי״ שבמסגרתו נשים צמות וסוגדות לאל הנחש, באמצעות טקס שבמסגרתו מעניקים מנחות לנחשים – חלב ופירות יבשים. החג נערך במשך כמה ימים כשאחד מהם מוקדש לנגה מיוחד, אשטנג, קוברה בעלת שמונה ראשים. מסבירים שהיום הספציפי הזה הוא אותו היום בו שתה שיווה את ה״האלאהאלה״ כדי להציל את היקום.

פעילי זכויות בעלי החיים לא אוהבים את זה. א׳ נחשים לא יכולים לעכל חלב. את הנחשים הללו מרעיבים עד שיסכימו לשתות את החלב. ב' קוסמי הנחשים שוברים את ניביהם, תופרים את הפה שלהם ומשאירים רק חור בקדמת הפה כדי שהנחשים יוכלו לנשום. ג' בלי קשר, חלב הוא תוצר של תעשיה שמנצלת פרות. והי, פרות קדושות.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×