ביוון העתיקה, היין לא נתפס כמשקה גרידא, אלא כצומת אסטרטגי שבו הצטלבו דת, פוליטיקה ומעמד חברתי. השליטה המדוקדקת בצריכת אלכוהול הייתה קריטית ליציבותה של ה״פוליס״, שכן היא שימשה כמנגנון של הבניה חברתית המפריד בין האזרח הראוי לבין אלו המודרים ממרכזי הכוח. האזרח הראוי הוא מי שמחזיק בתכונות הראויות לבן הפוליס, ובראשותן ה״מתינות״ (״סופרוסונה״). מי שיש לו מתינות הוא מי שמאופק, מי שאין לו מתינות הוא מי שבלתי מרוסן, ולכן מתנהג כמו ברברי. ואיך מתנהג ברברי? שותה יין לא מהול, או לא מהול מספיק במים. ביין כזה יש אחוז אלכוהול גבוה כל כך, שאפשר להגיע לרמת שכרות שבה אתה לא שולט על יצריך, ולכן אינך כשיר להשתתף בניהול המדינה.
וזה תלוי גם בכמה אתה שותה. אם אתה שותה כמות מתונה, זה טוב, אבל אם אתה שותה יותר מדי אתה מסוגל להתחיל ולאבד את זה. וזה תלוי גם איזה יין אתה שותה. אם אתה שותה יין משובח, הרי שיש לך טעם, ולכן אתה מעודן. אם אתה שותה יין פשוט, שלא הספיק להתיישן, הרי שאתה גס, וכנראה גם עני ובער.
הערה קטנה בקשר לשאלה למה צריך לשתות יין מהול, ויש סכנה בלשתות יין חי. יש מחלוקת אם הסכנה היתה בגלל אחוז האלכוהול או בגלל סיבה אחרת, שבמקרה שלנו מעניין מאוד. אמנם יש מי שטוען כי היין ביוון העתיקה היה סמיך ועתיר אלכוהול באופן קיצוני (יחסית למה שהיה ניתן להגיע אז, 14% לכל היותר). אלכוהול באופן כללי היה חומר משמר הכרחי בעולם ללא קירור, ולכן אנשים היו מעדיפים לשתות יין במקום מים, אבל בגלל שיין היה יקר, ובגלל שמים היו בשפע, אבל מים לפעמים מזוהמים, הגיעו למסקנה שאם מוהלים יין ומים ביחס מסוים, המים ״מיטהרים״ והופכים ראויים לשתיה, כך שהיין המהול היה בעצם סוג של מטהר מים בסגנון תמי 4 שמי שהיה שותה אותו היה מקבל גם ״בונוס״, סטלה קטנה שמצידה עשויה אפילו להביא ליצירתיות ויכולת לנהל שיחות תרבות גבוהה או פילוסופיה, ולהיות שמח.
אבל ביחד עם אלה הטוענים את זה, יש הטוענים כי הסיבה למהול במים היתה אחרת. שיטות ההתססה בעת העתיקה היו גסות ולא יכלו להניב משקה חזק, כך שאחוז האלכוהול ביין הגיע ל-6% עד 8% לכל היותר. מה שהיה גורם לסטלה לא היה האלכוהול, אלא דווקא ה״מחזקים״ שלה, בדרך כלל צמחי מרפא בעלי השפעות פסיכואקטיביות שהיו משפרי טעם ויותר מזה. היו מוסיפים דודא רפואי, שיכרון ואופיום ליין, והדבר היה מסוגל להביא למנת יתר. אז כדי לדלל את הרעילות, היו מוהלים את זה במים. ומה עם הברברים? הברברים כנראה שהיו משרים את היין שלהם ביחד עם מחזקי טעם אחרים (לעיתים כאלה שנתפסו כגרועים בעיני היוונים), היין שלהם היה גס, חסר ניחוח וטעם (או לחלופין בעל ניחוח וטעם גרועים), פחות מוקפד ואיכותי, לא גורמה. והיוונים לא הבינו כיצד ניתן לשתות יין כזה, או מה התועלת בשתיית יין כזה.
מחזק את הטענה הזו, הרעיון שבגללו היוונים לא שתו בירה. היוונים הניחו שבגלל שעל קליפת הענבים יש שמרים וסוכרים באופן טבעי, ולכן הם תוססים מעצמם, או לפחות יותר בקלות, מעורב בהם פחות התהליך שהם פירשו כתסיסה, אותו הם כינו ״ריקבון״. כלומר, אם צריך להתערב בהתססה באופן אקטיבי, להלתית ולהוסיף שאור, הרי שמרקיבים את הבירה באופן יזום, ומוסיפים בעצם ״ריקבון״. הריקבון הזה היה שכבה של ״השחתה״, לא רק מבחינה רוחנית אלא גם מבחינה פיזיולוגית, האמינו. גלנוס לדוגמה טען כי בירה מייצרת ״ליחות רעות״ בגוף דווקא כי יש בה ריקבון.
בזמנו כתבנו כאן, שהתכונה הזאת של ריקבון בגוף היא ״נשית״, במובן הזה שדם הווסת מרקיב ומרעיל את המח, וגורם לנשים להיות משוגעות ו״היסטריות״ (כלומר, אם הן לא מקיימות יחסי מין וכתוצאה מכך מתעברות, הרחם שלהן ״צועק״). לכן בירה נחשבה גם כן משקה נשי, ומי ששותה אותה, ה״נשיות״ הזו היתה ״מטמטמת״ אותו. כלומר, המיזוגניה המדעית הזו נבעה בעיקר משום שמבחינה פיזיולוגית קישרו שגעון עם רקבון, שכנראה קורה בתהליך הייצור של המזון. מובן שמבחינה מדעית זה שגוי, אבל אז לא ידעו בדיוק מה קורה בתהליך התסיסה עצמו. בירה נחשבה משקה קריר ולכן נחות, יין נחשב משקה חם ולכן טהור יותר ו״גברי״.
ומה קורה כשמי ששותה יין נתקל בתופעות פיזיולוגיות המאפיינות ״נשים״, כמו חוסר שיקול דעת והנגאובר שנתפס כהפרעת מצב רוח? כאלה היו הברברים. לכן מי ששתה יין לא מהול, נתפס כ״נשי״, כברברי ולכן כלא מספיק גבר, כשגבר היא מילת הקוד למי שמסוגל להנהיג.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה