לשם מה לצוד דגים בלתי אכילים והקשר האפשרי למקורות הוודו

מחקר חדש של איזבל הולנד לולביץ׳ מאונ׳ פן סטייט תוהה: מדוע אספו אנשי קלוסה בדרום-מערב פלורידה כמויות גדולות של דגי בורפיש רעילים (Burrfish, סוג של אבו נפחא, בן דוד של הפוגו. שרידים שנמצאו ב-Mound Key מעידים על ייצור ייעודי, שכן הם נמצאו ללא הקוצים שהוסרו), ולאיזה צורך, אם הם רעילים ואי אפשר לאכול אותם? ואולי בדיוק למטרות אלה, לא של אוכל, הם שימשו: אולי לשימוש פולחני, אולי לשימוש מעשי, רפואי או צבאי, אולי זה בעצם סמל סטטוס? לא ברור, אבל מסקרן. בעיקר השימוש הפולחני לכאורה שהם עשו בן, שזה כמובן משהו שלא ברור כשמש. הרעילות הגבוהה של הדגים הללו עשויה להתאים לשימושים טקסיים הקשורים לשינוי תודעה או לטקסי מעבר. בהקשר החברתי-תרבותי של הקלוסה, פולחן היה חלק מרכזי במוסדות החברתיים, ולכן ייתכן שהדגים היו קשורים לפולחן או לטקסים רוחניים. מצד שני, מי שמע על אדם שהתמסטל מטטרודוטוקסין? מצד שלישי, האם טקסים פסיכואקטיבים הם רק טקסי סטלה או גם טקסי דיבוק?

טטרודוטוקסין הוא רעלן עצבי (Neurotoxin) חזק ביותר. הוא פועל על ידי חסימת תעלות נתרן בתאים עצביים, מה שמונע את הפוטנציאל החשמלי הדרוש להעברת אותות עצביים. חסימת תעלות הנתרן גורמת לשיתוק שרירים, כולל שרירי נשימה, מה שעלול להוביל למוות במקרה של מינון יתר. אין הוכחות חותכות לכך שלטטרודוטוקסין יש השפעות פסיכוטרופיות ישירות (השפעה על מצב הרוח, התודעה או התפיסה). עם זאת: ישנם דיווחים בתרבויות מסוימות על שימוש בטטרודוטוקסין כחלק מטקסים רוחניים או פולחניים, ככל הנראה במינונים נמוכים מאוד שגורמים לאפקטים פסיכולוגיים עקיפים, כמו תחושת ניתוק, שיתוק זמני או אובדן שליטה על הגוף. שימוש כזה זוהה בהקשרים פולחניים, כמו בווודו בהאיטי, שבו תועד טטרודוטוקסין כמרכיב אפשרי ב”אבקת זומבים”, והדבר אושש במאמר שפורסם ב-1989 על ידי C. Benedek ו-L. Rivier מהמכון לרפואה משפטית, מעבדת הטוקסיקולוגיה האנליטית, אוניברסיטת לוזאן (Université de Lausann) שבשוויץ.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×