תלי הסריטוס (Cerritos) הם תלים מלאכותיים, תלוליות עפר שנבנו על ידי עמי הצ’ארואה והמינואנו הפרה-קולוניאליים באזור לגונת פאטוס בברזיל. התלים נבנו סביב שנת 2700 לפני הספירה והיו חלק מרכזי בתרבות של עמים אלו במשך יותר מ-3000 שנה. הלגונה נחשבת ללגונה הטבעית הגדולה בעולם, באיזור פורטו אלגרה וריו גרנדה, באיזור של אורוגוואי. העמים שחיו באיזור בנו את התלוליות הללו מסיבות הנדסיות, כדי לנצל את משאבי הטבע לתועלת חקלאית, אבל מן הסתם ככל טכנולוגיה חקלאית היתה למקומות האלה משמעות פולחנית. ואכן התקיימו במקומות הללו פולחנים. הם שימשו גם כתלי קבורה וגם כמונומנטים, ובעיקרף כך מסתבר, כאתרים לפסטיבלי פוריות. פסטיבלים כאלה, כך עולה ממחקר חדש שמפורסם כעת בכתב העת Plos One, התקיימו מדי קיץ סביב שנת 300 לפנה"ס. צוות בינלאומי ניתח שברי כלי חרס מהאיזור וגלה עדויות שמראים שהפסטיבלים הללו התקיימו כדי לחגוג את חזרת הדגים הנודדים. מלבד סעודות דגים נרחבות, ניתוח כלי החרס הראה עקבות של משקאות מותססים שהוכנו מפקעות, תירס מתוק ודקל ונצרכו באירוע.
למסקנה הזאת, שמדובר בפסטיבלים עונתיים ספציפית בקיץ וספציפית לציון חזרת הדגים, מגיעים כתוצאה מהצלבה של שני ממצאים: הראשון הוא ששרידי האנשים באתר מצביעים על כך שמדובר באנשים ממקומות שונים עם היסטוריה תזונתית שונה, מה שאומר שהם התכנסו במיוחד לשם כך. השני הוא שמחקרים על אוטוליטים של דגי מסר לבן-פה מאתרים מאיזור זה מראים בעקביות שהם נלכדו בין נובמבר לינואר. אוטוליטים הם מבנים מינרליים באוזן הפנימית של דגים, והם גדלים בשכבות כמו טבעות עצים. כל שכבה מייצגת תקופה מסוימת בחיי הדג. ועל פי עצמות שמוצאים ניתן לדעת בקירוב את גילו של הדג לפני שהומת ונאכל. וכך יוצא שכולם היו בני אותו הגיל, אם לוקחים בחשבון את עונת ההשרצה הרגילה של דגים כאלה – והגיל הזה יוצא בקירוב כגיל שמסתיים בחודשי הקיץ (בחצי הכדור הדרומי מדובר בחודשים אלה).
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה