פולחן אבות, פסיכדליה, סוגסטיה, ספיגה, טקסים

פולחן האבות הסוגסטיבי

אנחנו עוסקים בפולחן אבות, מתוך הנחה שמה שקרה בעצם בטקסי החניכה, או ב״אזכרות״ שעשו לאבות היה לקיחת סמים וב״טריפ״ הלכו לפגוש את האבות, לשאול אותם שאלות ולקבל תשובות ועצות טובות. כלומר, אנחנו מניחים שבסט וסטינג מסויימים אפשר להנדס מפגש עם אדם שנפטר במסגרת חוויה פסיכדלית. והשאלה היא כמובן אם הדבר הזה אפשרי ומוכח במחקר. ומסתבר… שכן.

אני מסתמך על מאמרים הנוגעים לטיפול באבל בעזרת פסיכדלים ובעיקר באייהווסקה, שהופך את המסע למפגש עם ישויות הנפטרים, כלומר לא מפגש חי עם הנפטרים, המטופלים יודעים שהם לא נפגשים באמת עם הנפטרים אבל עדיין חשים את קרבתם. אני מסתמך גם על מאמרים מתחום הפסיכולוגיה שבוחנים את תופעת האיחוז או הדיבוק מבעד לעדשה של מצבי תודעה משתנים. אני מסתמך גם על עוד מאמרים ממאמרים שונים, שכולם מדגישים את מקומם המכריע של הסט והסטינג בעיצוב או ב״הנדוס״ החוויה, ומדגישים שהדבר הזה יכול רק להגדיל את הסיכוי אבל לא להבטיח את המפגש, ובטח לא את איכותו.

זאת, מתוך הנחה שסמים הם רק ״מגברי משמעות״, והדבר רומז לכך שבראש ובראשונה, מבנה האישיות והטיפוח של הציפיה, הם אלה שקובעים מה יהיה. כלומר, קיומם של מפגשים שכאלה, הוא בגדר לשכנע את המשוכנעים. אדם שלא מאמין שהדבר יכול להיות, לא יפגוש בשום מקרה את האבות שלו. אדם שמגיע מתרבות שבה הדבר הזה לא רק נוכח אלא גם חלק מהזהות שלו, סביר להניח שזה גם מה שהוא מצפה, ואם זה מגיע במסגרת ריטואל שלם, לא מן הנמנע שחלק מהחוויה שלו תהיה התגשמות של הציפיה. מה תהיה איכותה? לא ברור. אבל זוהי בדיוק המשמעות של ברכה או קללה מצד האבות המבקרים. אם ריצית אותם, יברכו אותך. אם הרגזת אותם, הם יקללו אותך. ובטח אם קיללת אותם, הם יודעים את זה כי אתה בעצמך יודע את זה, ולך יבולע.

המחקרים עומדים על כמה מונחים. הראשון הוא באופן מתבקש, ״סוגסטיה״. חומרים פסיכדליים יוצרים מצב של רגישות יתר להשפעה, כלומר הם היפר-סוגסטיביליים. במצב הזה, המח מוכן לקבל נרטיביים חיצוניים ולחוות אותם כמציאות. הציפיה היא לא רק תקווה אלא גם לעיתים כוונה ממוקדת ומעוצבת, שנבנית לעיתים במשך חודשים של הכנה, או חיים שלמים אפילו.

השני הוא ״ספיגה״ (Absorption). ספיגה היא תכונת אישיות המודדת נטיה ״להבלע״ בחוויה חושית או דמיונית. אנשים עם רמת ספיגה גבוהה מטשטשים ביתר קלות את הגבול בין העולם הפנימי והחיצוני. לפי המחקרים, התכונה הזו היא מנבא חזק של חוויות רוחניות דמויות הזיה, כמו שמיעת קולות וכמובן מפגש עם אנשים, בדמיונך אמנם, אבל זה מרגיש לך אמיתי.

יש גם כמובן את המרכיב של ההטיה, אמונות קודמות לגבי יעילות החומר והחוויה, וכמובן ההוכחה החברתית. אם ראית אחרים שהיו להם חוויות מוצלחות, או אם הם סיפרו לך גם בלי שראית, ואתה סומך עליהם, הסיכוי שלך תהיה חוויה מוצלחת, גבוהה. השאלה היא כמובן אם מוצלחת היא אכן חוויה חיובית או לא, כאמור, אין שום הבטחה, והדבר הזה קשור יותר בסטינג מאשר בסט.

במחקרים יש לחוויה עוד מרכיב כמובן, לא רק הסט והסטינג אלא כמובן גם ה״מדיום״, המנוע הפרמקולוגי שהשתמשת בו. המחקרים מדברים אמנם בעיקר על חומרים פסיכדליים למיניהם, ולא על אלכוהול – כאן אולי החסרון שלהם. אבל מצד שני, גם אף אחד לא מבטיח שהקדמונים, בטקסי מתים למיניהם לא תיבלו את היינות שלהם בחומרים בעלי השפעות כאלה. אנו מכירים חומרים הן ״סרוטונרגיים״ (פסילוסיבין, לדוגמה) והן ״אנטיכולינגיים״ (דודאים, לדוגמה) שהיו לכאורה בשימושים קדומים או לפחות בהישג ידם של הקדמונים. יש עדויות לכך שבמסופוטמיה השתמשו באופיום (״צמח השמחה״, שנוי במחלוקת אם זה באמת זה. אבל בקפריסין זה ברור שהשתמשו), אין ראיות שהשתמשו ב-DMT, למרות רמזים אפשריים בתנ״ך. ויותר מהם, נרמז (והגיוני) שהיה שימוש בדודאים. אין לדעת, אבל זה אפשרי בכל אחד מה״מדיומים״. בכל מקרה, לכל אחד מהם יש את ההשפעות שלו.

וזה מתחלק בערך ל: חומרים סרוטונרגיים ״קלאסיים״ מחלישים את המסננים של המח והמאפשרים למידע להציף את התודעה. כך, זכרונות סמויים, פנטזיות, ושאר דברים שאתה רוצה והמסננים גורמים לך ״להבין״ שהם לא אפשריים (כמו לדוגמה לפגוש את אבותיך) צפים, וגורמים לך אם לא להאמין בהם אז לפחות לקחת אותם בחשבון, רגע לפני ש״תתעשת״ שוב. אבל כנראה שלא תתעשת, אם זה מה שאתה מצפה לו, כי זה מה שאמור להיות. במקרים כאלה החוויות אינן חיות או מעוצבות, אלא פשוט נותנות לך תחושה חזקה שזה שם, באופן מופשט. אתה פוגש ישויות ולא דמויות אמיתיות שגורמות לך לתחושות פיזיות, כמו מגע, כאב וכו׳. מה שאין כן בחומרים החוסמים קולטנים של אצטילכולין ובכך גורמים לדליריום, ובכך גורמים לך לתפוס את החוויות כאמיתיות לחלוטין, מבלי שאתה יכול בכלל לסווג אותן כ״לא מציאותיות״. יש עוד סוג של חומרים: אופיאטיים, שמאפשרים לך להרגיש בתוך חלום צלול שבו הנראטיב ש״בחרת״ מנחה אותך.

כיצד הסטינג יכול להשפיע? חלק מהעניין של ההכנה לטקס, יוצרת ״מסגרת סבירות״ (plausibility framework) ליצירת החוויה. הכנות כגון צום, מוסיקה, תפילה, שירה אפית, חווית חניכה לפני הטקס וכו׳.הכנות כגון שמירת מזכרת מן המת, ואם לא מן המת אז מיצור חי אחר ש״מזכיר״ את המת. כלומר, אם לא הצלחת להשיג גולגולת כדי לכייר אותה ולהותיר ״סימן חצי חי״ מהמת, אתה לוקח עצם אחרת מהמת, ואם לא הצלחת להשיג עצם מהמת, אתה לוקח עצם של אדם אחר, ואם לא של אדם אחר אז של חיה, ואם לא של חיה, אז אתה לוקח חפץ אחר שיש לו צורה של עצם, כמו מקל, או ״קיסם״ בלשון העתיקה, ומכאן נוצרה המילה ״קסם״. והטקס עצמו, כאשר הוא מתנהל בנוכחות אותה מזכרת ולאחר ההכנות, נקרא ״כישפו״ (kišpu), ומכאן המילה ״כשפים״. האווירה היתה נקרומנטית.

וכמובן, הטקסים התקיימו בחדרים חשוכים, בין אם אוהל חשוך, חדר חסר חלונות, או פשוט מערה. והדבר גרם לחסך חושי ולדלדול קוגניטיבי. כך, המח ייצר מידע מעצמו. אולי, לכן, קישרו את ה״שאול״, העולם התת קרקעי, והחושך בכלל, לרוחות (והעובדה שמדובר בפולחן ״רפאים״, ל״רוחות רפאים״).

הדבר הזה כמובן אינו המצאה של החברה העירונית והיה קיים עוד בתקופה הפרה-היסטורית. מה שנוסף לעניין הוא כנראה תפאורה, כחלק מהיותם של המתים גיבורים, לגיבורים יש ארגז כלים שכולל כלי נשק מ״טכנולוגיה עילית״ ומזונות מעובדים, משלל צמחים שבעצמם מכילים ״טכנולוגיה פנימית״ – מרפאה או ממסטלת, או איך שתרצו לקרוא לפעולת אלקלואידים למיניהם. כשאתה מאכיל את המתים, אתה לא בהכרח מצייד אותם בצידה לדרך. לכולם ברור, כנראה, שהמתים לא באמת זקוקים ל״דלק״ באותו מצב צבירה של החיים. הדלק הוא אותה הטכנולוגיה, או המהות שלה, הכח המסתורי שהיא מספקת. זו הסיבה שקברו את הגיבורים עם אותם החומרים (מתכות, תכשיטים וכמובן צמחים)

לסיכום: פולחן המתים היה חלק בלתי נפרד מהחוויה הקדמונית. אנשים חונכו על כך שהתופעות הלא מוסברות של החוויה הפסיכדלית, הן בעצם מציאותיות, קורות באמת, אובייקטיביות, ובעלות משמעות גם לעולם הארצי. לכן, יש ביכולתנו, הארציים מעולם החיים, להשפיע על עולם המתים באמצעות ״שוחד״, ובאמצעות התנהגות נאותה. אותה התנהגות, אותן הכנות ״חומריות״, היו חלק מהמנגנון שתחזק ותדלק את ה״סט״ וה״סטינג״, כל אחד בתורו. מדובר היה למעשה ב״תנועה נצחית״ שמדלקת את עצמה, אתה מייצר את הציפיות בכל רגע, ואז כשאתה מעמיד את הציפיות במבחן, הן מתגשמות, כי שם המשחק של ההגשמה של הציפיות הוא בהכנה הנכונה שלהן. ואת זה כהני הדת עשו, זה היה התפקיד שלהם. תפקיד חדש, יש לומר: לתחזק את מכונת הפולחן, פולחן המתים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×