אנתאוגנים,דת,אלימות,טקסים,ארכיאולוגיה

היסטוריה, מדעי החברה וארכיאולוגיה מולקולרית: ניתוח פסיכולוגי-אקולוגי של דת ואלימות קדומה

אני משתתף בימים אלה בסמינר בנושא היסטוריה ומדעי החברה, והיום העברתי מצגת שמיישמת נושאים שנידונו במאמרים שקראנו במשך הסמינר, כדי לנתח נושאים שונים בהיסטוריה. הנושא שאני בחרתי הוא חקר האנתאוגנים, וספציפית המנגנון הפסיכולוגי שעומד בבסיס פולחן האבות, וכיצד כתגובה למשברי סביבה, אקלים והגירה ״הותקה״ האנרגיה השומרת ״מאנה״ מפולחן חומרי לפולחן התנהגותי, שנקרא בימינו ״דת״. או בקיצור, כיצד לאורך תהליך ״משך ארוך״ (Longue durée) נוצרה הדת כמנגנון הסתגלות פסיכולוגי-אקולוגי. ולמען האמת לא גיליתי לאף אחד שהוא מבוסס על פוסט שכתבתי כאן. לא לגלות. המסמך/מצגת/אתר בנוי בצורה ״טכנית״ אמנם, עם ביטויים שלהדיוטות יכולים להיות לא מובנים. בגלל שאני בטראנס עם עצמי, לי הכל נראה מובן ולא הרחבתי על זה. אם מישהו מבקש הבהרה, אני מבקש ממנו שיבקש אותה בקול רם, כדי שאוכל להבהיר בשמחה.

בהערת אגב למצגת שלי אני מצרף מחקר שהגיע למסקנות היסטוריות מרחיקות לכת מאוד באמצעות ארכיאולוגיה מולקולרית, ומוכיח כיצד ניתן לשלב את מדעי הרוח הדיגיטליים במחקר היסטורי, במקרה הזה ביג דאטה. שני קברי אחים נחקרו באתרים בעמק הריין בשם אכנהיים וברגהיים, מלפני 6300 שנה. באחד מהם יש גופות מרוטשות עם סימני אלימות קשים ובשני יש גופות ללא סימני טראומה אבל עם יד שמאל כרותה. נשאלה השאלה למה ומדוע. ומה שהניתוח הראה הוא שהגופות המרוטשות הם אנשים שהובאו מרחוק, כנראה שבויי מלחמה, והאחרים היו אנשים ״מהסביבה״. כך בעצם הסיקו שהשבויים הוצאו להורג בצורה טקסית והידיים השמאליות של המקומיים ניתנו כ״פרסי נצחון״ וכסמל לעוצמה. מסיבות פרגמטיות, כנראה, הפגינו יותר אלימות כלפי מי שרחוק יותר ויכול פחות להתנקם. מי שקרוב יותר, התייחסו אליו יותר ״בקרוב״, ולא השתמשו בגופות שלו באלימות טקסית כחומר גלם, אלא פשוט קברו אותו ״כמו שצריך״, ובמקרה שלנו ״כמו שצריך״ זה לא להשחית את הגופה. עדיין צריך מזכרת, שדומה מאוד ל״ציד הראשים״ באמזונס.

הדבר הזה מראה כיצד חברות מאמצות אלימות קיצונית לצורך שימוש בטקסים חברתיים, שמטרתם לגבש את הזהות. והחברה עושה את זה בצורה פרגמטית, ככל ש״רחוק מהעין״, כך״רחוק מהלב״, במובן הזה שאנשים שגרים רחוק עוברים דה-הומניזציה, ואנשים שגרים קרוב נחשבים קצת יותר בני אדם. ואם המבנה של הנפש האנושית נותר זהה ב״היסטוריה הגדולה״, כתקופה אבולוציונית קצרה, זה אומר שהדחף האלים הזה קיים גם אצלנו, דפוסי אלימות טקסית לצורך גיבוש זהות משותפת, ע״ע לינצ׳ים וירטואלים ושיימינג כיום, או הוצאות המוניות להורג בימי הביניים. ה״אגרגור״ של הגניוס, כפי שאמר ג׳ורג׳ אורוול במאמר שציטטתי שם, מביא למצב שבו ההזדהות שלך עם הקבוצה האנושית, בתביעה לנקודת אחיזה, היא ״מעבר לטוב ולרע״, וגורמת לך להיות חסר עכבות. אתה אפילו לא צריך חומרים משכרים בשביל זה.

אבל הי, אולי זו הנקודה, אולי בכל זאת היו חומרים משכרים בסיפור. הן מצד המתעללים, שהרי א. אדם, אולי, לא מסוגל להיות כזה אכזרי ללא חומרים מטשטשי עכבות, ב. האלכוהול או כל סם אחר שמטשטש עכבות היה בשימוש דתי בכל מקרה אז אולי האלימות היא פועל יוצא או אפקט לוואי, ג. במסגרת ההכנה הדתית, הסטינגס, הוא נצרך בלי קשר, ד. גם בטקסים של ציד ראשים באמזונס היה שימוש במשני תודעה שניתנו לקורבנות עצמם, כך שהן מבחינת הקורבנות. סביר מאוד שלפני שכרתו ללוחמים הקרובים, לכאורה, את היד והרגו אותם, גם סיממו אותם. שמא עשו בידיים גם שימוש מאגי. ואני לא מדבר על קניבליזם, מהתקופה הזאת יש עדויות על קניבליזם מאגי אפילו מאותה סביבה, קניבליזם מאגי קיים עד היום, ראינו שבליבריה רק לפני 20 שנה אכלו לבבות של יריבים. אני מדבר על זה שבזרועות שלהם השתמשו בתור מקלות מעוצבים, כפי שבגולגלות באמזונס השתמשו ככוסות.

שימוש בעצמות זרוע קיים גם הוא, במסגרת פולחן אבות. ההיפותזה אומרת שהמילה ״קסם״ היא מלשון ״קיסם״, או מקל קסמים (magic rod), שהוא בעצם וריאציה צמחית ״סרוגייט״, של שימוש בזרוע שנראית כמו מקל. השתמשו בעצמות של האבות לצורך דיווינציה. כולנו מכירים את הגולגלות המכויירות. או את הידעונים ש״משתמשים בעצם של ׳ידוע׳ ומקטירים, ועושים מעשיות אחרות, עד שיפלו כנכפים״. במקרה הזה העצם היא של עוף, כי גם זה ״סרוגייט״, כלומר עצם חלופית שאינה של אדם.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×