מחקר חדש מציג תיארוך מדויק לטקס הקאפאקוצ'ה (Capacocha) בפסגת הר ז'וז'יאז'קו (Llullaillaco) בהרי האנדים על גבול ארגנטינה וצ'ילה, בו הוקרבו ילדים לאלי ההרים כשהם שרויים במצב לימינלי תחת השפעת חומרים משני תודעה. המחקר מצא רמות גבוהות של קוקה (קוקאין) ואלכוהול (צ'יצ'ה – בירה מתירס מותסס) בשיערם של הילדים המוקרבים. החומרים שימשו כנראה להשרות מצב תודעה שונה (אופוריה, הרדמה, טראנס) בימים שלפני ההקרבה.
טקס הקאפאקוצ'ה כלל הקרבת ילדים ונערות בפסגות הרים קפואות כחלק מפולחן טבע שנועד לרצות את אלי ההרים. אותם קורבנות שתו ואכלו סמים משני תודעה כדי להיכנס למצב תודעתי "מעבר", לא מתים ולא חיים, אלא שליחים המתווכים בין העולמות. הם מתו בסופו של דבר, כי הם ננטשו שם והמקום היה קפוא. אי אפשר לדעת אם היו מהם שחזרו, וגם אי אפשר לדעת אם מי שנשלח לשם בכלל רצה לחזור כך שאם היה מתעורר ומגלה שהוא נטוש ועל סף מוות, אם נותר בו האינסטינקט שרוצה לחיות או שהוא הלך בלב שלם לשם. סביר להניח שהסימום כלל גם שטיפת מח לפני כן, או שהיתה בהם תחושת שליחות דתית. מתרבויות אחרות יש רמיזות לכך שהיו אנשים שהוקרבו מרצון, כמו לדוגמה משרתים של מלכים שרצו להקבר איתם, או אם נחשוב על מרטירים שלא משנה להם למות למען אמונתם, כי הם רוצים "לחיות" ביחד עם האל ו"לחקות את המשיח" שהלך בלב שלם אל הצלב. אז לא ברור. מה שכן ברור הוא שכל העניין הזה היה מקודש וכלל משני תודעה שבעצם הם מקודשים.
בדיקות מדעיות "מתחכמות", כי לא קל לתארך באנדים, גילו שהטקס התרחש בין השנים 1462 ל-1507. התקופה הזו חופפת לשלטונם של קיסרי האינקה טופה אינקה או וואינה קאפאק, וכך זה מאתגר את הטענה שההקרבות נועדו לסמן כיבוש טריטוריאלי, כלומר "לתקוע דגל" ו"לקדש" טריטוריות שנכבשו. העובדה שהילדים לא הוקרבו כשהצבא הגיע לראשונה לאזור, אלא עשרות שנים לאחר מכן, רומזת על כך שהילדים הוקרבו ל"תחזוקת האימפריה", וכדי לשמור עליה מפני התפרקות, ככלי פוליטי ופסיכולוגי, כ"רפואה מונעת", או כ"אנטיביוטיקה". הקיסרים יזמו טקסים כאלה כדי להחזיר את הסדר על כנו (במקרה שמדובר באנטיביוטיקה) או כדי להתפלל שהסדר יישאר על כנו (במקרה שמדובר ברפואה מונעת).
95% מהחוקרים יאמרו שמדובר באנטיביוטיקה.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה