במשך עשורים הניחו חוקרים כי גופות הילדים בני האינקה שהוקרבו במסגרת טקס הקאפאקוצ׳ה (capacocha) השתמרו רק בגלל הקור הקיצוני בפסגות הרי הגעש. מה שמסתבר עכשיו הוא שזה לא נכון, בחלק מהמקרים דווקא חניטה מכוונת היא ששימרה אותם. כלומר, בגופות בוצעה מניפולציה עוד לפני שנקברו בראשי ההרים. או, לפחות, הגופות לא נקברו במקומות שבהם הוקרבו, וכדי לקבור אותם בהר היו צריכים להעביר אותם ממקום למקום, והמניפולציות נעשו במסגרת אותו המסע. כלומר, הקבורה היתה ״קבורה משנית״, אם בכלל ניתן לקרוא לדבר כזה קבורה. אולי קבורת שמים. העובדה היא שחלק מהגופות שנמצאו ניזוקו מפגעי מזג האוויר, לעיתים היו מפוחמות מפגיעות ברקים.
טקס הקאפאקוצ׳ה היה טקס שבו ילדים ונשים צעירות נבחרו לשמש במתווכים בין עולם החיים לבין רוחות ההרים. כשהם הומתו הם לא נחשבו כמתים, אלא כמישהו שבמצב שבין מת לחי, כלומר מי שנמצא במצב לימינלי וטרנספורמטיבי, לא כאן ולא שם, או גם כאן וגם שם. הם גם הושקו והואכלו בהתאם בסמים משני תודעה. אבל לא זו מטרת הפוסט והמחקר המצוטט.
המחקר בוחן כמה גופות, ומזהה על פיהן את זהות הקורבנות. והמסקנה היא שהילדים לא היו תמיד בריאים פיזית, ולכן מסתבר שהבריאות הטהורה לא היתה קריטריון לבחירתם אלא דווקא מעמדם החברתי. אמנם הם לא באו מהגרעין הקשה של האליטה, אלא יותר מהפרובינציה, אבל עדיין על פי שכבות השומן בבטנם, מסתבר שהם קיבלו תזונה עשירה וטיפול מסור, המאפיינים מעמד גבוה.
הילדים הומתו באמצעות מכה בחפץ קהה לראשם, בחלק מהמקרים זה גרם לחבלת ראש, שבפני עצמה לפעמים מביאה לשינויים נוירולוגיים והתנהגותיים, אבל כאמור המחקר לא מדבר על זה. הוא כן מדבר על נזקים שנגרמו לגופות, וגרמו לעיתים למותם. ומה אז? לא ברור אם הם נקברו מיד או שנקברו רק לאחר מסע. אם הם נקברו מיד, יכול להיות שהם שימשו כקמע בעבור השבט שלהם, ולכן אם השבר הוגלה היו צריכים לקחת את הקמע ולנייד אותו. אם לא נקברו מיד, סביר להניח שהיו צריכים לקחת אותם למסע, כשהם כבר מתים, את הגופה שלהם. בין כך ובין כך, כשמדובר באדם מת, הגופה שלו מתכלה, וצריך ״לעשות לה טיפול״ כדי שתשמור על צלם אנוש.
מסתבר מגופה אחת, שעשו את זה באמת. את הגופה הזו גילו מרוקנת מאברים פנימיים, ובמקומם שמו שאריות טקסטיל ואבנים כדי לשוות לבטן שלה מראה נפוח. הזיזו גם כמה עצמות, או יכול להיות שהן נשמטו ואבדו במשך המסע, והאבנים והטקסטיל היו בסך הכל שפצור. בכל מקרה, החוקרים מניחים שהמסע הזה, היה חלק ממה שמכונה "מיטימאס" (mitimaes), קבוצות אתניות שהועברו ממקום למקום באימפריה ולקחו עמן אובייקטים קדושים, כולל מומיות אבות, כדי ליצור קשר רוחני עם הטריטוריה החדשה. ולכן כשהגופה הזו הונחה על ראש הר, לאחר מניפולציה, היא הושמה בראש ״מונומנט נוף״ במקום החדש, ולפני הגלות הושמה בראש מונומנט אחר.
ואם כך, מסתבר שקורבנות הקפאקוצ'ה לא היו רק מושא להקרבה חד-פעמית, אלא הפכו לישויות דתיות פעילות, שנותרו חלק מהזיכרון החברתי ומהמפה הרוחנית של החברה זמן רב לאחר מותם. לא ברור אם מדי פעם הלכו לבקר אותם, או בכלל אם ידעו וזכרו היכן הם קבורים, אבל מפתה לחשוב שכן, אם אכן תסריט המסע לקבורה משנית נכון.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה