אנתרופולוגיה מיסטית היא גישה פילוסופית ופנומנולוגית המבקשת להגדיר מחדש את האדם לא דרך האוטונומיה שלו, אלא דרך היותו "סובייקט הנמצא בחשיפה למסתורין". כלומר, האדם הוא מקלט ונמצא כל הזמן חשוף ל"גלי נוכחות" הממוענים אליו, אפילו בלי שביקש לקלוט אותם. השאלה אינה אם הוא יודע לפענח אותם (שכן הם חידה שאינה ניתנת לפתרון שכלי), אלא אם הוא מוכן להישאר חשוף אליהם ולהיענות להם. אם הוא אכן נענה לקריאה הזו, בכך מתבטאת חירותו. המטרה, אם כך, אינה להשיג שליטה במידע, אלא להגיב לנוכחות הזו באופן אתי, באמצעות "אהבה", או יותר נכון באמצעות תשוקה.
ה"שידור" שנושאים אותם גלים אינו מידע אובייקטיבי, אלא "נוכחות", והקליטה הנכונה היא נכונות לתת לנוכחות הזו "לדור" (to inhabit) בתוכך. ברגע שאתה משתוקק, אתה בעצם מאפשר למסתורין להתארח בתוכך ולפעול מתוכך, מבלי שתנכס אותו לעצמך. מאחר שלא מדובר במידע שניתן לשלוט בו, המציאות נותרת בגדר חידה (אניגמה). ברגע שאתה מוותר על המאמץ לפענח או לשלוט בה, ומסכים לחיות בתוך המתח הזה, אתה נמצא בחוויה מיסטית.
ומכאן: החוויה המיסטית היא המצב הטבעי והצלול ביותר של הקיום האנושי, ובעצם ברירת המחדל שלו. הבעיה איתנו היא שיש לנו הסחות שמפריעות לנו לחיות את המצב הזה. ההסחות הן היומרה לאוטונומיה והדחף להשיג "בעלות" ושליטה על המציאות. כשאנו מנסים לשלוט במה שלא ניתן לשליטה, אנו מתדרדרים ל"צער ובלבול" הנובע מחוסר ידיעה עצמית, ומאבדים את יכולת התשוקה והמשמעות. אנחנו משועבדים לצורך בשליטה. החירות היא השחרור ממנה לטובת היענות ואחריות.
ההסבר של החוויה המיסטית מתואר על פי כתביה של תרזה מאווילה (קדושה ספרדיה מהמאה ה-16), ״הטירה הפנימית״, אבל אם זו אכן היתה כוונתה, נדמה שהיא הקדימה את טימותי לירי ב-400 שנה, וכשהוא אמר ״Turn on, tune in, drop out״, הוא התכוון לכך שהנשירה היא מהאשליה של ה״אני״ הריבוני, המודל של הסובייקט המודרני, שרואה את עצמו כמי שמכונן את העולם ויוצר משמעות יש מאין. השחרור מתרחש כשנוטשים את ההיאחזות באוטונומיה הזו, באמצעות כוונון פנימי מתודעה ריבונית יוזמת לתודעה מתוזמנת, קשובה.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה