דווקא החול, שלפעמים נתפס כחומר חסר חשיבות, ״סתם עפר״, חושף רבדים תרבותיים נסתרים שלא יכולנו לדעת על ממלכת אשור.
חוקרים קדחו בלב קודש הקודשים של מקדש לאלה אישתר בעיר אשור, בירת הממלכה האשורית והמרכז הפוליטי שלה לכל אורך קיומה. הסיבה שהם קדחו, היא כי מי שחפר במקום בתחילת המאה העשרים לא חפר מספיק, והחוקרים רצו לדעת מה נמצא בשכבות תחתונות יותר ועד איפה הן נמצאות (או יותר נכון מה המרחק עד לסלע הטבעי, ההתיישבות המוקדמת ביותר במקום). מי שחפר בתחילת המאה ה-20 סבר שהמקדש נבנה בראשית האלף השלישי לפנה״ס, למרות שהמחקר המאוחר יותר דחה את ההצעה והניח שמדובר בשושלות מאוחרות יותר במאות שנים, שבנו את המקדש. מה שנתגלה הוא א. שהחוקר המקורי צדק, ו-ב. יותר חשוב, משהו שלא יכולנו לדעת על מקורות הדת האשורית. וכיצד?
מסתבר שבשכבה הכי קדומה של האתר, השכבה שבה נבנו היסודות, יש אדמה שאינה מקומית. כלומר, כדי לבנות את המקדש, הביאו אדמה ממקום אחר, טהור יותר. הפרקטיקה הזו של לבנות מקדש מעל לשכבה עבה של אדמה ״מיובאת״ ידועה ממסופוטמיה, נהגו להניח חול נקי מתחת למקדש לצורך טיהור.
למה לטהר את האדמה? לא בגלל שהאדמה ״מופרעת״, ולא בגלל שהיא טמאה או שמישהו עשה עליה פיפי. מדובר בפרוטוקול טקסי, שמייחד את המקום מהחול האחר שבסביבה. צריך מצע ״מושלם״ שנראה טוב יותר, חול שמובא ממקום אחר, בעיקר כשהמקום שבו בונים את המקדש הוא ליד נהר והחול לא ממקום שליד נהר, הוא חול בהיר יותר, ולכן זה יפה יותר. מדובר בטהרה סמלית. אבל מסתבר שהמקום האחר הזה שלא ליד נהר, בשונה ממה שהיה ניתן לחשוב, הוא לא ממרחק של כמה קילומטרים בודדים, אלא ממרחק של עשרות רבות של קילומטרים. ליתר דיוק, במקום שזה יהיה חול מסביבות נהר החידקל, מדובר בחול מסביבות הרי הזגרוס – חול שונה לחלוטין מבחינה גאולוגית, וגם הצבע שלו בהיר בהרבה, כמו חול של דיונות. הדבר דרש מאמץ לוגיסטי אדיר, ובשביל מה?
כאן יש 2 תשובות, שמלמדות על הסינקרטיזם בממלכת אשור הקדומה: ראשית, המקור למנהג ייבוא החול הוא משומר הדרומית לאשור. אלא שבשומר לא הביאו חול ממקום כל כך מרוחק, ונראה שהחול במקדשים שם לא היה שונה מהותית מהחול המקומי. אבל באשור הוא כן, וכאן זה מתחבר למקום אחר. בתרבות החורית הרי הזגרוס היו קשורים לאלה שאוושקה (Shawushka), המקבילה לאישתר (השומרית, במקורה). מסתמן שלאשורים היה חשוב להביא את החול דווקא משם, מבית הגידול של האלה אותה זיהו עם ״איננה״ (השומרית), כדי לתת לה ״להרגיש בבית״, שכן אשור היא מערבית ודרומית מארץ החורים.
לסיכום: לא רק שאשור קדומה יותר ממה שחשבו, ולא רק שהמקדש לאישתר הוקם בסמוך להקמת העיר, אלא גם שהוא מהווה נקודת תעבורה סינקרטית בין צפון לדרום ובין מזרח למערב.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה