קנאביס כשר, יהדות, מיסטיקה, אנתאוגנים, פולחן

קנאביס כשר

מיכה בן דוד נזירי הוא יהודי אמריקאי, חוקר עצמאי, סופר ופעיל חברתי, המתמקד במחקר של אנתאוגנים בראי היהדות ומסורות המזרח הקדום. מחקרו המנסה להוכיח כי השימוש בקנאביס (ובצמחים נוספים) לא רק שאינו אסור על פי ההלכה, אלא היה חלק אינטגרלי מהפולחן הישראלי הקדום, מתקופת המקרא ועד לחסידות המאוחרת. אסופה של מחקריו יוצאת כעת כספר בשם ״קנאביס כשר״.

מבחינת מה שכתוב בו, הוא לא מחדש דבר – טיעונים שנשמעו על ידי דמויות כמו כריס בנט, ויוסף לייב (Cannabis Chassidis) חוזרים גם בו. הוא נשען על התאוריה של סולה בנט ״קנה בושם״, ומחזק את הנחותיו מהממצאים של הקנאביס שנמצא על המזבח במקדש בתל ערד. הוא גם מביא ראיות מכתבי הקבלה והחסידות כדי להראות כיצד השימוש באנתאוגנים נחשב כ"תיקון", להתעלות רוחנית ולשמחה, ולא כסם משכר שלילי. רבנים ומקובלים רמזו על השימוש ב"עשב", הם הכירו אותו או שימוש בעזר צמחי כלשהוא. הוא מציג את המתח בין ״ונשמרתם מאוד לנפשותיכם״ לבין העובדה שקנאביס מוכר כתרופה לגוף ולנפש, ולפיכך בהקשרים שאינם מובהקים של עבודה זרה, אין מניעה משמעותית להשתמש בזה. אתמול הייתי בהרצאה של הרב דויד בר, הוא טען בדיוק את אותו הדבר. נזירי מדבר גם על הארגוט, ועל משל הדגן המשוגע של רבי נחמן מברסלב. היינו שם, ראינו, וניצחנו כבר. הוא גם מדבר על המן, למרות שבמקרה הזה הוא לא מקשר את זה לארגוט, אלא דווקא לחזזיות או מיקרו אורגניזמים אחרים. שיהיה.

כמובן, שום דבר לא רע בעוד טקסט יהודי-אנתאוגני. הדברים האלה מרוכזים ומנומקים, שזה נפלא. יש לו גם חידושים נפלאים שהייתי לוקח כטיעונים, וכל מיני וורטים שנונים. אבל מבחינה אקדמית טהורה, אני לא מרגיש שיש כאן אירוע משנה גורלות. אני לא בטוח גם שהספר הזה נועד להיות אקדמי יותר מסתם מונוגרפיה, מצד שני, כמי שמציג את עצמו כ״חוקר״, אז אולי כן. בכל מקרה, הוא לא מתמודד עם הביקורת הרגילה על ספרות אנתאוגנית, על הנחת המבוקש, על החריגה מהפשט, על הסתמכות על מקורות שנויים במחלוקת, על פרללומניה והנחה שגויה שהחוויה הדתית היא אוניברסלית ולא תלוית תרבות, וכמובן, מאמץ יתר לאינוס הכתובים, לא כל אזכור של ״קנה״ ושל ״שמחה״ טומן בחובו התפלספות – אני אגב לא מסכים עם זה, אני תופס את הטקסט התנ״כי כטקסט ״קריפטי״ וגדוש באינטרטקסט וסאבטקסט ומשחקי מילים ורבדים נסתרים, ולדעתי הביקורת הזו על חקר האנתאוגנים מונעת מפסילה של התנ״ך כטקסט מקודש, מתוך ההנחה שהוא נכתב על ידי מקור אנושי ולא אלוהי, שאין כזה דבר אלוהי, ושבאופן כללי גם אם האנשים המציאו את האלוהי וכינו ״אלוהי״ כל דבר שהיה בעיניהם לא מוסבר בגאוניותו, קדמונינו לא היו סופיסטיקייטד עד כדי כך, הם היו בורים וטפשים, ובעלי ידע חלקי בלבד, שמבוסס על העברה פגומה של רעיונות בעל פה. אני טוען שהם כן (סופיסטיקייטד), ושהעברה בעל פה אינה פגומה, ולעיתים יעילה פי כמה. אבל אני זה לא נזירי ואת זה נזירי לא כותב. הוא כמעט ולא מתמודד לדעתי עם הביקורת (לפי האתר שלו הוא דוקטורנט, תלמיד תואר שלישי. בעל תואר ראשון בהיסטוריה ומדעי הדתות, ותואר שני במדעי הרוח עם התמחות במזרח הקרוב. הוא מכיר את הסטנדרטים הלוגיים של טיעונים קבילים אקדמית)

אבל מדוע שספרות אנתאוגנית תצטרך להיות אפולוגטית? אני חושב שזה מעליב ונגוע בדעות קדומות. הטענה העיקרית, היא לגיטימית – הטענה שעל פיה חוויות דתיות עמוקות המתוארות בספרות קדומה עשויות להתפרש כטריפ ריפורט או כנסיון שגוי של פסיכונאוטים קדומים לייחס את הקול הפנימי שלהם למקור חיצוני. זה לא מנותק מהמציאות. זה גם נטורליסטי מאוד, אני לא מבין לחלוטין את ההתנגדות. ולכן, גם אם אין התמודדות עם הביקורת, אני לא רואה בזה פגם מספיק.

נזירי כן מנסה לעגן את טענותיו ככל האפשר עם ממצאים אמפיריים ותאוריות מדעיות בנות זמננו. הוא מניח שהקדמונים הבינו יותר ממה שאנחנו חושבים בכימיה של התודעה. הוא מביא כראיה את הטרפנים שנמצאים בקינמון שעל פי מחקרים נקשרים לקולטנים קנבינואידים ומסייעים בספיגה של החומרים הפעילים בקנאביס, כהוכחה לכך. כתוב הרי ״קנה וקינמון״. וכשמדובר באישוש, ועוד אישוש, ועוד פרשנות שעשויה להביא לאישוש, ועוד התאמה חשודה בין מקורות קדומים לבין מחקרים עדכניים שלכאורה מגלים ידע חדש שמסתבר כנראה שהיה קיים ונשכח, אתה משתכנע. כך שאמנם לכאורה הוא לא מחדש כלום, אבל עצם העובדה שמדובר כאן במתקפת הוכחות מנומקת לדעתי שווה את הכל.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×