image 11

היעל כסמל פוריות

מאמר חדש שפורסם בכתב העת L’Antropologie בוחן את תפקיד היעל ומשמעותו הסמלית בתרבויות המזרח הקדום בדגש על תרבויות אירן. הם לא מחדשים יותר מדי, כי ידוע שיעל ומשפחת הפריים בכלל היו סמלי פריון וקושרו הן לאלים גברים שסימלו את האון המיני והכח הפיזי, והן לאלות נשים שסימלו את הפוריות, השפע ומחזוריות הזמן. מה שהם כן מביאים אלה עדויות מפורטות על אמנות לאורך 10,000 השנים האחרונות, שמראה רצף סמלי לאורך אלפי שנים ומתפרש על פני כל ״העולם הישן״.

הסמליות של היעל בפריון נובעת בראש ובראשונה מהתבוננות ישירה בחייו: היעלים מתרבים בעונה חורפית קבועה, שבה הזכרים נלחמים ביניהם על הזכות להפרות את הנקבות באמצעות קרניהם. התנהגות זו הפכה בולטת לעין והתקשרה אצל האדם הקדום למחזוריות ולפוריות – מבחינת מחזוריות, ההתקבצות החורפית של עדרי היעלים יצרה סימן עונתי ברור; עבור חברות קדומות, זוהי הייתה "שפת טבע" שמסמנת חילופי עונות. בנוסף, הקרניים שלו נדמו לסהר, בכך נוצר דימוי ישיר בין חיי היעל לבין מחזורי הירח, הזמן והפריון הנשי. החיים של היעלים בהרים גרם להם להקשר אל השמיים והכוכבים, על שמם נקראו קבוצות כוכבים (גדי) ודמותו נקשרה ל״מדידת זמן קוסמית״ ולפיכך לגרמי השמיים.

סמליות פיגורטיבית של פריון, לא חסרות דוגמאות. ובכל זאת, עוד מתקופות מוקדמות (פליאולית עליו) מתוארות אלות פריון כמוקפות ביעלים. בחלק מהמקרים הוולווה שלהן מוצגת כקרן, גם בייצוגים מאוחרים יותר כמו לדוגמה של האלה איננה במסופוטמיה. מהיהדות אנו מכירים את דימוי רחמה של האיילה כמסמלת את השכינה, שאינה אלא גלגול של אלת פריון. עיטורים על קדרות באירן הניאוליתית מראים קווים מנקודת הבטן של היעל לקרקע – כסמל לגשם ולפריון. כמובן, אלי הפריון הגבריים מסומלים כאלים מקורננים (ולמען האמת גם אלות), כשאיבר מינם בצורה של הסמל הפאלי, קרן. אנכי לדוגמה מתואר ככזה (חותם גליל אכדי, 2200 לפנה״ס), ואם לא היינו מבינים, אז תיש יושב תחתיו כשמים זורמים מגופו ומדמים את זרעו, שמגולם במי הפרת והחדקל.

סמליות פיגורטיבית של זמן אנו רואים גם כן מתקופות מוקדמות: בצרפת ובספרד נמצאו ״שרביטים״ הנקראים bâton percé, כלים מוארכים העשויים מקרני אייל, עצמות או שנהב, שבקצהם חור עגול ורבים מהם היו מעוטרים. כבר בשנות השבעים נטען על ידי הארכיאולוג האמאיקאי אלכסנדר מרשק בספרו ״The Roots of Civilization״ שהחריטות והחריצים שעל חלק מהמקלות הללו לא היו דקורטיביים בלבד, אלא היו מערכות סימון, ובפרט לוחות שנה ירחיים המציינים את חלוף הזמן. בצלמית ונוס מלוסל, גם כן מצרפת מאותן התקופות, מתוארת אישה עבת בשר (סמל פריון) המחזיקה קרן עם 13 חריטות, גם הן נחשבות במחקר כייצוג של 13 חודשי ירח. עוזי אבנר טוען שבאמנות פרה-היסטורית, חרותות סלע בנגב, מתוארים יעלים כסימני גשם ומערכות כוכבים. זו גם הסיבה שהיעל הזכר שנחשב ככח מפרה, זוהה עם האל המביא גשם. גם באתרים ניאוליתיים מאירן מופיעים יעלים על קדרות לצד שמש, כוכבים, צלבים ונקודות עגולות – כנראה מאותן סיבות שהציע עוזי אבנר, היעל כחיה הררית קרובה לשמיים.

לצערי, ועל אף שד״ר עוזי אבנר אישר לאחר הרצאתו ב״מקדש התודעה״ את הזיקה בין היעל לנחש, ואת תפיסתו של היעל כחסין לארס נחשים, אין במאמר כל אזכור לכך שיעל נתפס גם כסמל לשינוי תודעה. ובכל זאת. רק מתבקש שסמל פריון, וכזה שקשור לתפיסת הזמן, יהיה קשור גם למצבי תודעה גבוהים שבהם הזמן מתפוגג והופך לנצח, והפריון התודעתי עובד בטורבו.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×