עיטורי צמחים בני 8,000 שנה

ניתוח של כלי חרס בני כ-8,000 שנה מתרבות חלף (Halaf) בצפון מסופוטמיה חושף את העדות השיטתית המוקדמת ביותר בעולם לשימוש במוטיבים צמחיים באמנות פרהיסטורית. עד אז היה נהוג רק לצייר צורות מופשטות או בעלי חיים. אבל זה הניוז הקטן יותר. הניוז הגדול יותר הוא שניתוח של דוגמאות פרחים גילה כי מספר עלי הכותרת שלהם עוקב באופן עקבי אחר סדרה הנדסית המבוססת על הכפלה: 4, 8, 16 ו-32. נראה שהדפוס אינו מקרי ומהווה הוכחה לידע אריתמטי מתקדם, אשר קדם בכ-1,500 שנה לפחות למערכת המתמטית של השומרים על פי בסיס 60.

המאמר פורסם בחודש שעבר ב-Journal of World Prehistory, פרי עטם של יוסי גרפינקל ושרה קרולוויץ' מהאוניברסיטה העברית. ברשותכם אתעניין בדברים שמעניינים אותנו יותר: דת, פולחן, צמחים וחיות.

כ-15% מכלל האיורים הכילו מוטיבים צמחיים (למרות שלפי הערכה שמרנית יכול להיות שהשכיחות היא 4%-6%). גרפניקל וקרולוויץ טוענים שהצמחים נבחרו דווקא בשל הסימטריה שבהם, שסייעה לקדמונים להבין אמיתויות מתמטיות ועל כן הם ייחסו להם קדושה. החלוקה לחלקים שווים על ידי חציה חוזרת, לימדה אותם מהי ״הכפלה פרוגרסיבית״. כך למדו ליישם אותה לצורך חלוקה שוויונית של קרקעות או יבולים בין משפחות בקהילה. מבחינתם זה ייצג קידמה, כי זה היה חיוני בכלכלה החדישה דאז: יישובי קבע ושיתופיות.

אבל יכול להיות שהצורך היה אחר, ונסביר. בין העיטורים נמצאו גם מוטיבים של בעלי חיים, במגוון רחב יותר, כולל ציפורים וחיות פרא. באחת הדוגמאות מתוארת חיה בעלת צוואר ארוך כשהיא ניצבת ליד עץ, ככל הנראה בסצנה המתארת אכילה ביער. סביר שמדובר בסמל פריון. מוטיב נוסף שמופיע הוא ראש שור, ״בוקרניום״. שור הבר היה סמל פריון ברור ברחבי המזרח הקרוב הקדום, סמל של עוצמה ו״גבריות״.

בחלק מהמקרים הכלים עצמם עוצבו בצורת חיות, ולא רק העיטורים עליהם. בנוסף לבעלי החיים הממשיים, נמצא עיטור ייחודי המשלב בין העולם האנושי לחי: קבוצה של דמויות אנושיות רוקדות, המחופשות לבעלי חיים בעלי קרניים, כשמעליהן רצועה אופקית של פרחים. הדבר הזה מעלה את האפשרות שהסצנה מתארת טקס פריון דתי שבמסגרת הריקודים אנשים חברו כיסויי ראש הכוללים קרניים (סמל פריון).

סמלי פריון נוספים שתוארו הם נמרים, כולל עיטור של פרוות נמר באתר בשם Domuztepe. נמרים נחשבו גם כן סמלי פריון, או יותר נכון סמלים של פרא ששויך כאחד מהמאפיינים של אלות הפריון. אלת פריון שכזו היא לדוגמה "האישה היושבת מצ'טלהויוק" שנשענת על ראשי נמרים. עוזי אבנר מצא ב-1980 את ״מקדש הנמרים״ בבקעת עובדה, ייצוגים של אלת פריון. ב-Domuztepe נמצאו גם עצמות נמרים, והדבר רומז על כך שהחיות הללו נשחטו והופשטו מעורותיהם – אולי כקורבן, אולי סתם כחיות שמבשרן עשו שניצלים בסעודות יוקרה, או פולחן.

מה הקשר לפרחים? ראשית, פרחים עגולים גדולים, או ״רוזטות״, הוא מוטיב נפוץ מאוד באמנות העתיקה, ולרוב הוא דקורטיבי ומהווה סמל פריון בפני עצמו. יש פרחים מסויימים שקשורים לאלות פריון, ובהם פרחים שנראים בדיוק כמו אלה המתוארים באיורים כמו נורית, כלנית או פרג. הפרחים הללו אדומים ולכן נראים כמו ניצוץ, אש, הם מנצנצים כמו כוכב, והצבע שלהם מזכיר ווסת. זה הקשר לפריון. פרחים שכאלה, נסגרים בשעות הלילה ונפתחים בשעות היום – דבר המסמל את מחזוריות הזמן וכמובן לידה, מוות ולידה מחדש. וזה גם הקשר הנוסף לפריון. פרחים שימשו כקישוט לקבר, משום כך. במערת רקפת, לדוגמה, נמצאו עדויות לקבורת פרחים. כך ניתן לראות בעיטורים הללו של פרחים לא סתם אסתטיקה אלא קשר לעולם שמעבר.

יש לנו כאן ארגז כלים שלם: טקסי פריון, ריקודים אקסטטיים, סעודות פולחן וקורבנות. חסר לנו רק דבר אחד: צמחים משני תודעה. כמובן, אי אפשר להסיק שום דבר. החוקרים גם לא מנסים לעשות את זה. אבל רק מתבקש שהצמחים אינם שם רק בשל האסתטיקה אלא כי היה בהם שימוש. למה חיות שמצוירות היה בהן שימוש וצמחים לא? הבעיה היא שאנחנו לא יכולים לדעת בכלל אילו צמחים אלה. הצמחים לא מזוהים לחלוטין, הם נראים יותר כמו סכמות ופחות כמו פרחים מסויימים. הדבר היחיד שהחוקרים יודעים לומר הוא שהם לבטח לא צמחי מאכל.

מהמאפיינים החזותיים שלהם ניתן לשייך אותם למשפחות צמחים כלשהם: ציורים המדויקים של פרחים גדולים ועגולים מזכירים את משפחת המורכבים (הכוללת פרחים כמו חרציות, חינניות וחמניות). סוג מסוים של עיטור זוהה כ"צמחים עונתיים קצרי-עלים". קבוצת ה"עצים" כוללת תיאורים של עצים גבוהים ומסיביים, אשר מזכירים בצורתם את משפחת הברושיים. זוהו גם מקרים בודדים של מה שנקרא Chevron, שיכול להתפרש כענפים עם עלים צרים כגון דקל.

זה לא אומר שום דבר. אנחנו רק יכולים לנחש. ראשית, נתנו קודם את ההקשר של נורית, כלנית ופרג. האם הקדמונים הללו הכירו בתקופה זו של 6,000 לפנה״ס את סגולותיו של פרג האופיום? מסתבר שבדיוק בתקופה הזו החלו לביית את הצמח. האופיום הוא צמח עונתי עם גבעול גבוה, מה שתואם את התיאור הגרפי. הוא לא ממשפחת המורכבים, אבל הפריחה שלו, לפחות של הנורית והכלנית שדומות לו, מזכירה במעט את עיטורי הפרחים עבור אלה שמוכנים להתפרע. במקרה גם מספר עלי הכותרת של הפרג הוא 4, למרות שאם שואלים אותי הזיהוי עם הפרג קלוש מבחינה גרפית.

ומדוע לפעמים יש ייצוגים של 16 או 32 עלים? אפשר רק להניח שמדובר בצמח שהוא כן ממשפחת המורכבים: חסה, צמח עונתי קצר עלים, שמכיל חומר חלבי בשם חומר פעיל בשם לקטוקריום (Lactucarium), משכך כאבים דמוי קודאין, שנקרא גם בשמו העממי ״אופיום החסה״. האם הוא חומר הזיה? בכמויות מסוימות הוא מוביל לתחושת נמנום, הרפיה ואף אופוריה קלה. בכמויות אינטנסיביות, יש שמספרים שכן. אגב, גם לענה (ארטמיסיה) היא ממשפחה זו, אבל הפרחים שלה בכלל לא עונים לתיאור ובלי קשר, בניגוד לטענות לענת האבסינת לא הלוצינוגנית.

יש גם את הטענה שמביא כריס בנט בספרו ועל פיה ה״קיסקנו״ (צמח מקודש במסופוטמיה) הוא קנאביס, ו״חיה בעלת צוואר ארוך כשהיא ניצבת ליד עץ״ היא בעצם עז, או יעל, שאוכלת מהתפרחת שלו, שגם היא בצורה של chevron. ושבאופן כללי העיטורים במחקר שמזכירים דקל נראים כמו עלה של קנאביס. אבל מצד שני, האם הקנאביס היה קיים במסופוטמיה בתקופה זו? כנראה שלא.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×