כיצד השתנתה הגנטיקה של כבשים מבויתות לאורך 11,000 שנה וכיצד השפיעו נדידות אנושיות, חקלאות וברירה מלאכותית על האבולוציה של הכבשים מאז ביותן ועד לתקופת הברונזה?
הכבשים היו חלק בלתי נפרד מחייהם של בני האדם כבר מתקופות פרהיסטוריות, כאשר מלבד היותן מקור לבשר, הן סיפקו חלב עשיר בחלבון וצמר ששימש כחומר גלם חיוני לטקסטיל. צוות חוקרי גנטיקה ורפואה ווטרינרית מאירלנד וגרמניה בחן כיצד מערכת היחסים הזו התפתחה לאורך הדורות על ידי ניתוח 118 גנומים עתיקים שנמצאו בעצמות כבשים שהתגלו באתרים ארכיאולוגיים שונים, בטווח גיאוגרפי נרחב המשתרע ממונגוליה ועד אירלנד.
ממצאי המחקר מאשרים כי מקור הכבשים המבויתות הוא במופלון הבר, אשר בוית לפני כ-11,000 שנה באזור הצפון-מערבי של הסהר הפורה, ככל הנראה בטורקיה של ימינו. עם הזמן, חקלאים החלו לבחור כבשים באופן סלקטיבי, כבר לפני 8,000 שנה, כשהם שמים דגש על תכונות חיצוניות מסוימות כמו צבע הפרווה. בחירה זו, שנמצאה גם בעיזים מאותה תקופה, מעידה כי כבר אז, בני האדם לא רק בייתו בעלי חיים, אלא גם עיצבו את הביולוגיה שלהם בהתאם לצרכים ולשיקולים אסתטיים.
הממצאים מצביעים על כך שעם התפשטות התרבויות המוקדמות במסופוטמיה לפני 7,000 שנה, כבשים הועברו מערבה והפיצו תכונות גנטיות חדשות. בהמשך, לפני כ-5,000 שנה, עלייתם של עמי הערבות האירואסייתיות ושגשוג תרבותם הפסטורלית הביאו לשינוי משמעותי הן בגנום האנושי באירופה והן בגנום הכבשים. נדידה זו שינתה את ההרכב הדמוגרפי של אוכלוסיות אירופה, כאשר כ-90% מהגנטיקה של הבריטים הקדומים הוחלפה, ובמקביל, כמחצית מהמורשת הגנטית של עדרי הכבשים בתקופת הברונזה מקורה בעמי הערבות.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה