במקורות שומריים ואכדיים, הקיסקנו (kiškanu) מתואר כעץ הנטוע בגן ארידו – גן מקודש לאל אנכי (אאה), שמייצג את החכמה. העץ צומח מעל ה-Apsû (תהום מיימית), ויונק מ"מי החיים". הוא נושא תיאורים יוצאי דופן: שורשים לבנים, גזע כחול (כלאפיס־לזולי), ענפים נוטפי אור, פירות כאבני חן.
מצד שני, אין ייצוגים איקונוגרפיים של העץ הזה, לפחות לא כאלה המתארים אותו במפורש. למה? יש הסוברים שזה בגלל מסורת דתית, שהיתה קיימת פעם ובחלק מהדתות קיימת עד היום, של דיסקרטיות. ידע טקסי – שמות, חומרים, תהליכים, אובייקטים וצמחים – נחשב לידע האסור לחשיפה ציבורית, ומועבר בעל פה בלבד. בחלק מהמקרים אסור אפילו לבטא אותו מרוב קדושתו, ובחלק מהמקרים גם לא ניתן, והדבר היחיד שניתן הוא העתקים לא נאמנים שלו, בצורה של רמזים, סמלים או ייצוגים. אתם מכירים את זה, גם שמו של יהוה סודי, ואפילו יש סיכוי שיהוה הוא לא השם האמיתי שלו, אלא רק תיאור חלקי ביותר של יכולותיו.
בכל מקרה, אין שום מקום שבו כתוב ״זהו עץ הקיסקנו״. מה יש לעומת זאת? בתקופה האשורית הדת ״התמסדה״, ונראה שהאשורים ניכסו לעצמם את העץ הזה והחלו לייצג אותו. אבל לא לייצג אותו כ״קיסקנו״ אלא כ״עץ החיים״. האם התיאור של עץ החיים נאמן לאיך שהקיסקנו מתואר? ספק. ספק אם גם היה אינטרס לעשות את זה, אבל בעיקר ספק אם הצליחו לשחזר משברי רמזים שאף אחד גם ככה לא מעוניין לספר, את מה שהיה באמת. ולכן לא ברור מהו.
עץ החיים מתואר כעץ מסוגנן, בעל גזע סימטרי ופריחה מסודרת, לרוב בתבנית של שבעה פרחים או פירות לכל צד, לעיתים בצורת כוכבים, אצטרובלים או עיגולים קונצנטריים. בראשו של העץ יש כתר או סימן שמימי כלשהו, כגון דיסק מכונף, ירח סהר, או צביר כוכבים. משני צידיו של העץ ניצבות דמויות מכונפות, ישויות רוחניות בעלות גוף אדם וראש נשר או כנפיים – אשר מחזיקות קונוסים וסלים קלועים, ולפעמים נראים כאילו הן מבצעות "האבקה" של העץ או את משיחת המלך שלפניו הם ניצבים. לעיתים מופיע המלך עצמו בתווך, כשהוא מקבל שפע או סמכות מהעץ, או מתווך בינו לבין האלים. הדמויות הכורעות שלצד העץ נראות לעיתים כאילו הן עוסקות בפעולה טקסית – שאיפה, משיחה, הנחת פרחים תחת אפו של המלך.
הקיסקנו מתואר כעץ בתוך גן, שעל פניו הוא ההשפעה לגן עדן. מצד שני, עץ החיים נדמה גם הוא כדימוי של עץ כזה. וכך, סוברים, מדובר בעצם כתולדה – עץ החיים עוצב על פי הקיסקנו, ושניהם מתארים את אותו הדבר. אכן, גם בתורה, עץ החיים מוקף בישויות רוחניות מכונפות, בעלות סוגי פרצופים שונים, שאחד מהם הוא נשר, הכרובים. הכרובים היו מונחים בבית המקדש, אל מול מנורה בעלת שבעה קנים שעליהה משוקדים כפתור ופרח. יחזקאל מתאר בפרק כ״ח את ״כרוב ממשח הסוכן״ הנמצא ב״הר קודש אלוהים״ ומתהלך בתוך ״אבני אש״, אבנים הכוללים שלל אבני חן, שנמצאות כולן גם בחושן של הכהן הגדול, במקרה או לא. ומדגיש ״בעדן גן אלוהים היית, כל אבן יקרה מסוכתך״, כאילו שבית המקדש הוא-הוא גן העדן. בית המקדש, לכאורה, הוא תעתיק ארצי של גן העדן. אבל השאלה היא למי הוא מיוחס.
הקיסקנו מיוחס לאנכי, אל זכר. עץ החיים לעומתו מיוחס לאישתאר, אלה נקבה. לרוב היא מתוארת כעץ המוקף בשני יעלים, שאוכלים מענפיה. המסקנה היא אחת משתיים, או שתיהן גם יחד: (1) הדימוי הזה של העץ הוא דימוי דו מיני, ובא לסמל בעצם את האיחוד המקודש בין המינים (היירוס גמוס), (2) הדימוי הזה הוא במקור בן מין אחד, ובהמשך עבר ״הגירה״ למין השני. ומכאן: אם רוצים להקיש בין הפולחן המסופוטמי לפולחן יהוה, יסתבר שהיתה ליהוה במקור בת זוג, אשרה, והמאפיינים שלה נוכסו ליהוה, אבל במקור הפולחן בבית המקדש היה זוגי.
בין אם כן ובין אם לא, בפוסט קודם הסברתי למה הקיסקנו אמור להיות התמר. ולמה היעלים בעצם ״אוחזות בסנסיניו״. אבל זה לא חייב להיות. קיסקנו מקורו האטימולוגי הוא כאמור ב״gis" שמסמל עץ (ויכול להיות שהוא המקור האטימולוגי למילה, כמו שע׳זה במקור זה מגאזה. ו-צ׳ היא צורה כלשהיא של ס׳), ובמילה שמזכירה את הביטוי המתאר קנאביס, ״קאנו״, או בשמו האשורי qunnubu – עשב החיים ששימש גם כקטורת, גם כבושם, גם כשמן ששימש למשיחה של מלכים, גם כסיב ששימש לקליעת סלים – כולם שימושים מקדשיים. האצטרובלים והסלים הקלועים המצויירים בידי הישויות שסביב העץ, אולי הן מסמלות את הקנאביס: אולי בעצם מדובר במיכלי איסוף של תפרחות הצמח, שצורתן מזכירה אצטרובל. הדמויות המחזיקות את האצטרובלים נראות כמריחות אותן. האצרטרובלים שופעים שרף נוצץ שמזכיר את הברק של אבני החן. הדמויות מחזיקות קונוסים ודלי, לא כדי להאביק אלא דווקא כדי לאסוף את הפולן והשרף, ולהגיש אותו בהמשך למלך. לעלים שלהם יש שבע אונות, המזכירים את צורת העלים המופיעים בתבליטים האשוריים. שבעת ״קני״ המנורה, נקראים כך בדיוק מפני שכל אחת מהאונות נקראת ״קנה״.
וכמובן, היעלים, או יותר נכון, עזי הבר, שמתוארים כמי שאוחזות באותם הקנים, אוהבות מאוד לאכול ולרחרח את תפרחת הקנאביס. הדבר ממסטל אותן וגרם להן לא לפחד מבני האדם, ואולי משום כך הן הפכו למקודשות, משום שכך האדם גילה את התכונות של הקנאביס.
למה ״עץ״ אם קנאביס הוא שיח? ובכן, קנאביס סאטיבה בטבע יכול להגיע לפעמים לגובה של 6 מ׳. ועמוד התפרחת שלו לעיתים מפוצל בצורה שמזכירה מאוד את מה שאנו מכירים מ״מנורת המרווה״, כך שהעיזים לא ממש צריכות להתכופף כדי לאכול את התפרחות שלו אלא ההפך, לטפס עליו.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה