"פוליטיקה קומנסלית" היא מושג שטבע הארכאולוג והאנתרופולוג מייקל דיטלר, המתייחס לאופן שבו סעודות ומשתאות משמשים זירה לעיצוב יחסים חברתיים, צבירת כוח פוליטי וביסוס סמכות. לפי גישה זו, סעודות אינן רק מפגשים חברתיים או טקסים דתיים, אלא כלים פוליטיים מתוחכמים. בין השאר, הן מכוננות יחסים אסימטריים מובהקים: המארח מחויב לרוחב לב ולנדיבות מופגנת, אך בתמורה הוא מצפה מאורחיו להכיר בעליונותו היחסית. בעסקה הלא־כתובה הזו, לארח פירושו לקחת לרגע את תפקיד ה"דום" ולהשאיר לאורח את ה"סאב" במשחק הכוחות החברתי.
כדי להפיג את המתח המובנה הזה, נהוג היה לשלב בסעודות חומרים משני תודעה. אלה סייעו לשבור דיסטנס ולחולל "קומוניטס", מונח אנתרופולוגי המתאר תחושת שוויון, אחדות וסולידריות בלתי־אמצעית ברגעים של לימינליות. אלא שמשני תודעה נתפסו גם כפרקטיקה מאגית המסוגלת לחולל טרנספורמציה. המארח, כמי שמחזיק בגישה אל אותו "קסם", מפגין למעשה שליטה בכוח ובשפע, או במה שמכונה באנתרופולוגיה "מאנה". הגישה למאנה מקנה סמכות, וסמכות מתורגמת מהר מאוד לרווח פוליטי.
בגלל שמדובר בגישה למאנה, ומתוך העקרון שהגישה אל הנשגב כלולה בתוך מה שנקרא "טאבו", דהיינו הנשגב עצמו הוא טאבו והגישה אליו מותרת רק לאליטה מצומצמת ואקסקלוסיבית, טקסי השתייה הללו הפכו ל"דיאקריטיים", כלומר, למנגנונים שמכוננים ומסמנים הבחנה מעמדית: מי בפנים ומי בחוץ. הדבר ניכר באיכות החומרים, בכלים המפוארים וביצירת חוויה בלעדית ומורכבת, מעין "חוויית גורמה", או במילותיו של פייר בורדייה: מופע ראווה מובהק של הון תרבותי. מי שאינו אנין דיו כדי להעריך את הדקויות, מסגיר מיד את עובדת היותו מחוץ למעגל הנבחר.
התובנה המעשית מכל זה פשוטה להפליא, ורלוונטית אפילו כשחברים מתלבטים איפה להרים מסיבה. במבט ראשון, אף אחד לא רוצה לארח אצלו. הרי למה להיתקע עם הכלים, הבלאגן וההוצאות העודפות? אבל במבט שני, מי שמארח קוצר את ההון החברתי. הוא בעל הבית, הוא מוקד הסמכות, וגם ברגעים הפחות זוהרים הוא מחזיק בעמדת יתרון מובנית. במאזן הרווח וההפסד, מתברר שלמרות ההשקעה, הטרחה והעלויות, משתלם לקחת יוזמה ולהוביל. מי שלא מעז, אינו צובר מעמד. מנהיגות נמדדת בדיוק בנכונות לקחת על עצמך משימות מורכבות ללא רווח חומרי מיידי. ממש כמו ילד שמבין ששותפות ועזרה לאבא מייצרות קרבה, ביטחון ותחושת בגרות.
ביבליוגרפיה:
Dietler, Michael. "Driven by Drink: The Role of Drinking in the Political Economy and the Case of Early Iron Age France." Journal of Anthropological Archaeology 9, no. 4 (1990): 352–406.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה