חדש על המדף: "A History of the World in Twelve Beans", תרגום אנגלי לספר שיצא במקור בהולנדית לפני 3 שנים ומספר את ההיסטוריה האנושית דרך עדשת הקטניות. הקטניות נחשבו במשך שנים כמזון של עניים וכחלופה זולה לבשר, אבל מסתבר שהם היו המנוע האמיתי מאחורי צמיחתן ונפילתן של אימפריות, תנועות פוליטיות ותגליות מדעיות. כל זה פחות משנה לנו. אני רוצה להתרכז בכמה דברים אחרים. קודם הקדמה קצרה ואז הסיפור העיקרי.
ראשית, אכן הקטניות הפכו לתחליף לבשר. האדם זקוק לחלבון. פעם האפשרות היחידה שלו לאכול חלבון והרבה היה בשר. אילו רצה ללקט חלבון מן הצומח היה לו קשה, כי הקטניות במהדורתן הפרה-היסטורית והטרום-תרבותית היו מפיצות את זרעיהן באמצעות מנגנון מכני של התפוצצות התרמיל ופיזור הזרעים לכל עבר. ליקוט שלהן היה קשה ולא יעיל. למעשה, כמו הדגנים גם הן היו יורים את הזרעים מהשיבולים וכדי ללקט אותם היו צריכים לאסוף את הזרעים המפוזרים אחד אחד, והיה צריך לחפש מוטציות גנטיות ששומרות את הגרעינים צמודים לשיבולת (אבל מתפרקים בקלות) כדי לשפר את יכולת הליקוט. אבל יש הבדל בין דגנים לבין קטניות, לטובת הקטניות. דגנים צריכים הפריה, בעוד שקטניות הן דו-מיניות במובן הזה שהן יכולות להפרות את עצמן – הרמפרודיטיות. תכונה זו הקלה על החקלאים להרבות את המוטציות הללו יחסית בלי בעיה. וכך התזונה הפכה יותר על לקט ופחות על ציד, ופחות על לקט ויותר על חקלאות מאורגנת, כי לא צריך ללקט.
אבל יש בעיה. אם מגדלים דגנים הם לאט לאט לוקחים את כל המינרלים מהאדמה ומדללים אותה. דגנים צורכים כמויות גדולות של חנקן מהאדמה לצורך גידולם. כאשר מגדלים דגנים באותה חלקת אדמה עונה אחר עונה ללא החזרת חנקן לקרקע, מפלס החנקן הולך ואוזל, והאדמה נשחקת ומאבדת את פוריותה. החנקן הוא רכיב חיוני לבניית חלבונים, חומצות אמינו וכלורופיל בצמח. דגנים סופגים חנקן מהקרקע בקצב מהיר מאוד, אך אין להם יכולת לקבע חנקן מולקולרי ישירות מהאוויר. בשונה מקטניות. על שורשי הקטניות חיים חיידקים סימביוטיים (כגון Rhizobia). חיידקים אלה קולטים חנקן מהאוויר ומקבעים אותו בתוך הקרקע בצורה זמינה לצמחים, ובכך פועלים כדשן טבעי. לא רק קטניות מסוגלות לגדול עונה אחר עונה, אלא גם דגנים שאם גדלים לסירוגין על אותה אדמה ומבצעים בעצם "רוטציה", עונה אחת קטניות ועונה אחרת דגנים, הם משקמים את רמת החנקן וכך שחיקת האדמה נמנעת והיבול פורה בשתי העונות. לכן אנו רואים באופן עקבי שבכל התרבויות שבייתו דגנים, ביחד עם הדגנים בויתו גם קטניות, בין אם זה חיטה עם פול, אורז עם סויה או שעועית ותירס.
בעקבות ביות הקטניות והדגנים, התחוללו שינויים דמוגרפיים. אצל ציידות-לקטות נוודיות, מרווח הלידות עמד על כארבע שנים עקב הצורך לשאת את הילד על הגב והשפעת ההנקה הממושכת על דיכוי הביוץ. המעבר ליישובי קבע ולחקלאות איפשר להזין תינוקות בדייסות דגנים וקטניות ולגמול אותם מוקדם יותר, דבר שהוביל לקיצור מרווח הלידות ולגידול אוכלוסייה מהיר. הצטברות עודפי המזון הניאוליתיים והצורך לנהלם הובילו להתפתחות הבירוקרטיה והמסחר. הכתב הומצא כדי לתעד עסקאות כלכליות, המטבעות הראשונות היו בעצם פולי קטניות, או יותר נכון מידות המשקל הראשונות, שהתפתחו בהמשך למטבעות – שקל זה מלשון לשקול, פאונד זה מלשון מידת המשקל פאונד. השתמשו בזרעים הללו מפני שהיה ניתן לשמר אותם לאורך זמן, ובמקרה של קטניות גם המשקלים שלהם היו די אחידים.
באמריקה המרכזית, פולי קקאו שימשו כסף לכל דבר ואף ספרו אותם ביחידות קבועות. זרעי חרוב שנקראים בפניקית "גרה", הפכו בגלל אחידות היחסית למשקל. המפגש של הפניקים עם היוונים העביר את המילה ליוונית, Keration. משקל של מטבע זהב רומי היה 24 גרעיני חרוב, כשכל גרעין חרוב הוא 0.2 גרם, ולכן יחידת משקל של זהב הפך ל-24 קראט. גם בתנ"ך מדווח לנו על מידתו של השקל 20 גרה.
אז הקטניות שימשו כמנוע תרבותי, אבל מעוד סיבה. מאחר שהקטניות הן חלבון זמין, ובשר היה חלבון שקשה יותר להשיג וגם יקר יותר, רוב פשוטי העם לא היו אוכלים בשר כי אם בחגים בנוכחות קורבן. הבשר היה סמל סטטוס, כתבתי לפני כמה שבועות כאן שהדבר התבטא בכך שמי שאכל בשר, הכליות שלו היו "משוכללות" יותר ומסוגלות לעבד ולפרק חלבונים גם כשאוכלים בכמויות גדוות מבלי שהכליות יגיעו לאי ספיקה. אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שבחברות שאוכלות בשר קטניות הפכו לאוכל של עניים. לעומת זאת, היו גם חברות שנמנעו מאכילת בשר, כמו בהודו. לפי תפיסות היסוד של ההינדואיזם והבודהיזם, כל היצורים החיים צמו אבות משותפים ונבעו מאותו מקור קדמוני יחיד. כפועל יוצא מכך, הרגת בעלי חיים ואכילת בשרם נאסרו כליל, והחברות ההינדיות והבודהיסטיות הפכו לצמחוניות ברובן. לכן המטבח ההודי מבוסס ברובו על קטניות שהן מקור החלבון העיקרי.
לא אפרט מה יחסי הגומלין בין הפיתגוראיזם לבין דתות המזרח, אבל קיים קשר עיקרי בכך ששתי התפיסות הללו האמינו בגלגול נשמות ולכן נמנעו מאכילת בשר. אלא שבשונה מבהודו, לפיתגורס היתה בעיה מהותית עם הקטניות. כך בעצם הוא הטיף לא לאכול בשר אך גם לא לאכול קטניות, וכך נוצר אצל חסידיו מחסור בחלבון. את המחסור הזה הם מילאו באמצעות צריכת יתר של חלב, דייסות שעורה ודבש. פריט הטריוויה הזה הוא אנקדוטה נחמדה מפני שלכל אחד מהמזונות האלה יש קונוטציות מיסטיות ומן הסתם פסיכואקטיביות. לא הן עצמן אלא תוצריהן, כששילוב של כולן ביחד הוא חלק מהמתכון המפורסם לסומה ההודי אך גם לקיקאון באלאוסיס. אבל לא זה העניין שאתמקד בו כי אם האיסור על קטניות. למה הפיתגוראים אסרו על אכילת קטניות?
ההסבר המרכזי לאיסור זה טמון באמונה שהפולים שימשו ככלי קיבול וכשומרים של נשמות אנושיות הממתינות לגלגולן הבא. בטקסט אורפי עתיק המיוחס למשורר המיתולוגי אורפאוס (Orphic fragment 291) נכתב במפורש: "אכילת פולים וכרסום ראשי הוריך הם היינו הך". משמעות הדימוי הקיצוני הזה היא שאכילת פולים נחשבה למעשה רצח וקניבליזם של נשמות אבות המשפחה וההורים שהתגלגלו בצמח. עוצמת האמונה הזו באה לידי ביטוי באגדה על מותו של פיתגורס: כאשר נס על נפשו מפני רודפיו, הוא הגיע לשדה פולים פורח אך סירב לחצות אותו כדי לא לרמוס את הנשמות הכלואות בפולים, ובעקבות זאת נלכד ונרצח. כלומר, לא אוכלים קטניות כי בקטניות יש כח רוחני טמון. ומהו הכח הרוחני הזה? שימו לב, זו לא בדיחה. הכח הרוחני הוא הפלוץ, שמשול לנשמות של אנשים מתים!!!
כאשר אנו אוכלים קטניות, יש בהם סוכרים מורכבים כמו אוליגוסכרידים, שלקיבת האדם קשה לפרק אותם. מאחר שהיא אינה מסוגלת לעשות זאת מבחינה גנטית, הסוכרים אינם מתפרקים בה וממשיכים במערכת העיכול עד שהם נלכדים במעיים, שם חיידקי המעיים מצליחים סוף סוף לפרק אותם בתהליך תסיסה. אך כחלק מהתסיסה יש גם תופעת לוואי, החיידקים מקבלים אינפוט אבל גם פולטים אאוטפוט: מימן וחנקן, שהופכים לגזים כגון הידרוגן ומתאן. הגזים הללו תופסים מקום בבטן, ובבטן יש רפלקס שפולט אותם החוצה. גם אם לא רוצים. והי, כל הקטע בלהיות פילוסוף זה לשלוט על הגוף שלך, אבל מה קורה כשאתה לא מצליח? כאן הבעיה האונטולוגית. התוצאה: המנעות ממה שגורם לגוף שלך לא להיות צייתן.
בשפה היוונית העתיקה, המילה Pneuma שימשה לציון אוויר בתנועה. הדבר הזה בעצם בעל כמה משמעויות, גם נשימה, גם נשיפה, וגם באופן כללי תנועה של גז. הנשמה נתפסה כגז כזה, כשמפיחים רוח בגוף דומם נושמים לתוכו. באופן מקביל לחלוטין, בלשון הלטינית, המילה Anima מציינת גם היא את הדבר הזה: רוח, נשימה, נשמה ובאופן כללי חיות. הגז שיוצא מהבטן נתפס גם הוא כנשמה… ברגע שאתה לא שולט על גופך, ברגע שאתה מתנהג בצורה שפולטת גזים, בין אם זה גרעפס או פלוץ, חלק מהנשמה שלך נפלטת ביחד עם הבל הפה. ואם יש מזון מסוים שמעודד את זה, ומאחר שהגוף הוא מכונה של אינפוטים ואאוטפוטים, ולא ידעו עדיין על המרת חומרים בתהליך העיבוד, הם תפסו כל מה שיוצר גז כמשהו שגם מכניס גז. לפיכך, אם אכלת פול ויצא גז, כנראה שיש בפול חומר "נשמתי".
במאמר מוסגר ואולי זה חומר לפוסט אחר, זה לא מדויק שחומר עם אינפוט גזי מוציא גז. חלק מהפלא של הגוף האנושי היה שהאינפוטים הם בדרך כלל נוזל ומוצק, והפלט הוא בדרך משהו שהוא בין נוזל למוצק: משחה. אני חושב שהטרמינולוגיה של מצבי צבירה לא נכונה לחלוטין, בין השאר משום שלא היה להם מושג שמתאר גז, לפחות לא כזה שאין לו משמעות של "נשמה". אבל נשאר עם הכשל הזה, זה בעיקר כשל שלי להסביר את התפיסה הקדומה. הנקודה היא שהם באמת חשבו שהפלוצים הם בעצם נשמות מסכנות שהתגלגלו בפול והופלצו.
המילה היוונית העתיקה לפול, Kyamos, נגזרה מהפועל Kyein שפירושו "התנפחות", בדומה להתנפחות הרחם במהלך ההריון. הגבעול החלול של הפול נתפס בעצם כצינור שדרכו עוברת אותה ה"רוח" ומפיחה את הגרעינים בחומר הנשמתי הנמצא בשאול. ברצינות, כך אצל אריסטו. חיתוך שורשי הפול חשף נוזל אדום הדמה לדם אדם. יש אמנם סיבה ביולוגית לכך, חיידקי השורש של הקטניות מפיקים חלבון (לגהמוגלובין) הקושר חמצן בצורה זהה להמוגלובין בדמנו. אבל מבחינת היוונים זה היה דם לכל דבר, דם הנשמות הכלואות.
כמובן, לא רק הומור מקאברי היה שם. הפול מזכיר אשכים, או את איבר המין הנשי כשהוא נפתח במהלך קלייה. הדבר סימל רבייה, הריון והתחדשות, ולכן הפך לקמע אפוטרופאי. דיברנו קודם על מטבעות ומשקלים? יש תאוריה שסוברת שהמטבעות הפכו למתכתיים דווקא בגלל האלמנט האפוטרופאי, כלומר נוגד עין הרע שלהם. אם היה לך משהו יקר מפז, לפעמים לא היית מוכן לתת אותו לאף אחד אלא במחיר של קמע שהיה נותן לך הגנה. עשירים היו מוכנים לשלם המון על דברים שרצו בהם כדי לקבל מעמד השווה למעמד הכהנים, ולכן הסכימו לשלם הרבה "קמעות" כאלה. כך בעצם נוצרה זהות בין משקלים לבין הגנה, ובהמשך המטבעות אכן הוטבעו עם סמלים וצלמים של אלים (ובהמשך של מלכים שהכתירו עצמם כאלים). זהו בכל מקרה הקישור המקורי של ה"מטבעות" המקוריים להגנה אפוטרופאית, העובדה שזרעי קטניות נראים כמו רחם, או כמו איבר מין נשי שנפתח, או סתם כמו אשך.
ככלל, ההיסטוריה של הפרשות ונוזלי גוף היא אחד מהדברים היותר מעניינים שקיימים, כך למדתי מכתיבה של כמעט 3 וחצי שנים ב"מקדש התודעה". אני מקווה שאני מצליח לשכנע.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה