בעולם הקדום הספורט הובן בצורה שונה לחלוטין מאיך שהוא מובן היום. ראשית, ספורט לא היה תחרותי. שנית, ספורט היה אקט פולחני, מאי אלו סיבות. המטרה היתה בסופו של דבר להביא לשינוי תודעה – בין אם להביא למה שנקרא Runner's High ובין אם להביא לסף הזיות או כניסה לטראנס שנתפש כתקשור עם עולם הרוחות. הריצה גם תפקדה כצינור תאולוגי. היה בה גילום סומטי של נוכחות על-אנושית, הכושר והיכולת להתגבר על התשישות נתפסו כהכנעת כוחות התוהו וכשחזור המיתוסים העוסקים בנושאים אלה. היה בריצה גם אקט של הזרמת ברכה קוסמית, רצים תפקדו כמי שמפיצים במהירות את בשורת הברכה והניצחון האלוהי מהמקדש אל המרחב. כך נולד רעיון הרצים המהירים והשליחים שבישרו על נצחונות וככלל על הודעות אדמיניסטרטיביות מהמלכים ששימשו כנציגי האלים, ולכן דבריהם כדברי אלוהים חיים.
ביוון אנו מכירים את זה כמוסד ה-hēmerodromoi, שליחים מקצועיים של ערי-המדינה שהיו מסוגלים לגמוע מרחקים אדירים ביום אחד. המפורסם שבהם, פיידיפידס, נשלח מאתונה לספרטה כדי להזעיק עזרה לפני קרב מרתון, וגמע כ-250 ק"מ בתוך פחות מיומיים. מה שאנחנו לא תמיד נותנים לו את תשומת הלב הראויה הוא מה שהרודוטוס מספר: במהלך הריצה הקיצונית פידיפידס פגש את האל פאן בהרים, והאל דיבר איתו!
כדי להבין מה ״תודעתי״ בריצה, כדאי שנפרק את הביולוגיה: במאמץ אירובי ממושך בעוצמה מתונה-גבוהה, חלה הפעלה של כמה מערכות נוירוכימיות במקביל, ובהן אנדוקנבינואידים, אופיאטים אנדוגניים כמו אנדורפינים, וגם מערכות הקשורות לדופמין, סרוטונין ונוראדרנלין. הדבר יוצר תגובה משולבת, שבה למערכת האנדוקנבינואידית יש תפקיד מרכזי במיוחד בתחושות של אופוריה, ירידת חרדה, הפחתת כאב ולעיתים גם תחושת זרימה או שינוי בתפיסת הזמן. הדבר נקרא בשפה העממית Runner's High. אבל כאשר המאמץ נמשך שעות רבות עד ימים, התמונה משתנה לחלוטין זמן התגובה נפגע, ניכרת ירידה בביצועים קוגניטיביים, ירידה בערנות ולעיתים הזיות, במיוחד אחרי לילה אחד או יותר ללא שינה מספקת. מסתבר שהסימפטומים מופיעים לרוב אחרי 24 שעות או יותר של מאמץ.
במסופוטמיה התקיים מירוץ בשם lismu במסגרת פולחן לאלה אישתאר. המירוץ התקיים בהקשר מובהק של נבואה, ובמסגרתו יצאו הרצים ברחבי הרחובות כשנגנים ומקוננים מזמרים בפניהם שירי קבלת פנים (an-nuwaše) בכניסתם למקדש האלה, כפי שהיום הקהל מריע כשרצי המרתון נכנסים לאצטדיון. במזמורים קדומים, כגון אלה שיוחסו לאנחדואנה בתו של סרגון מאכד ובהמנונות בבליים מאוחרים יותר, מהוללת שליטתה המוחלטת של האלה במהירות הרגליים ובכושר התנועה. בטקסטים אלו הריצה נתפסת כביטוי של כוח קרבי מתפרץ שבו לוחמים ואריות שועטים ומעלים אבק בשירותה. בהמונונים אחרים אף אלי האיגיגי מתוארים כמי שרצים אליה בהתמדה כדי לקבל את פקודותיהם ומנותיהם, עדות לכך שהמהירות והריצה שימשו כסממן מובהק לכפיפות לסמכותה האלוהית ולסערת הקרב שבהנהגתה. במקביל, שימשה הריצה כמדיום פרפורמטיבי מרכזי להפצת "בשורת הניצחון" הקוסמית ובסיפורים אלה מסופר על ישויות שמימיות שרצות לבשר את נצחונם של האלים על כוחות התוהו, כמו לדוגמה את הנצחון של מרדוך על תיאמת או נצחונו של נינורתה על הציפור אנזו.
המלך שולגי שהכריז על עצמו כאל, התפאר דווקא בהישגים ספורטיביים של ריצה וסיבולת. כך לדוגמה הוא סיפר בהמנונים תעמולתיים שלו שגמע בריצה קלה ומהירה את המרחק בין העיר אור לעיר הקדושה ניפור (ובחזרה), מרחק כולל של מעל 100 קילומטרים. כל זה ביום אחד בלבד, תוך כדי סופת רעמים וגשם, כדי לנהל את חגיגות הפולחן והזבחים בשתי הערים בו-זמנית. היכולות הללו שימשו כדי לבסס את הצדקה לכך שהיכולת שלו היא על אנושית.
התפקיד של הריצות היה בעיקר לשחזור מיתוסים ולא רק במסופוטמיה. ביוון לדוגמה ריצת ה"סטדיון" למרחק של כ-192 מטרים, היתה בעצם שחזור של המיתוס שבו פלופס ניצח כשניסה להשיג את ידה של היפודאמיה. התחרות הפיזית נתפסה כשחזור פולחני של מאבקי הגיבורים והאלים. לפני התחרות הוקרבו קורבנות לאלים. תחרויות הריצה המוקדמות נערכו גם כחלק מטקסי אשכבה של גיבורים ומלכים. הריצה והשחרור של האנרגיה הפיזית נתפסו כפולחן המעניק חיות וכבוד לנפש המת. כך מתוארים באיליאדה משחקי הקבורה שארגן אכילס לכבוד פטרוקלוס.
אבל כאמור היה בריצות תמיד מימד של שינוי תודעה: בפולחן דיוניסוס לדוגמה המיינאדות היו יוצאות בלילות חורף אל ההרים (כמו הר פארנאסוס) ורצות בריצה מטורפת, פראית ומתמשכת. בטקס ה"הראיה" לכבוד האלה הרה, משחקי הריצה של הנשים נערכו כטקס מעבר מהילדות לבגרות. כך גם בפולחן ארטמיס בבראורון, הצעירים נדרשו לרוץ עירומים או לבושים בגלימות מיוחדות. גם בריצות אלה היה אלמנט של שחזור מיתוס, אבל מבחינה פסיכולוגית היה קיים תמיד רעיון של טרנספורמציה, תודעתית כמו גם גופנית, ברגע שאתה נכנס לטראנס אתה זורק את האישיות ה״סחית״ שלך ולובש אישיות חדשה, כשאתה בסטטוס אחר וברמת תודעה נעלה יותר.
ביבליוגרפיה (בנוגע למסופוטמיה):
Sports and Games in the Ancient Near East: Essays on Leisurely and Cultic Competition. edited by Shane M. Thompson and Raleigh Heth. Oxford: Archaeopress, 2024
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה