חדש על המדף ״Divinised Humans in Ancient Judaism״ מאת דניאל לם. לם טוען שביהדות הקדומה הרעיון שאדם יכול היה להפוך לאל, או יותר נכון להחזיק בתכונות אלוהיות, היה מקובל, ולכן לא קשה להבין כיצד קבוצה של יהודים בעת העתיקה יכלה להאמין בקלות יחסית שישו הוא גם אדם וגם אל, מבלי להרגיש שהם נוטשים את מורשתם היהודית. בשביל להחזיק בתפיסה כזו צריך להבין מהי אלוהות, ואחרי שנגדיר מהי אלוהות נוכל להגדיר מהו אדם אלוהי, Theios aner.
לם משתמש בתאוריית אב הטיפוס שלך הפסיכולוגית הקוגניטיבית אלנור רוש (Eleanor Rosch), אשר הראתה בניסויים כי בני אדם מדרגים פריטים בתוך קטגוריות באופן עקבי ומדורג. כלומר, כיסא וספה ממוקמים בלב קטגוריית ה"רהיטים", בעוד מקרר או טלפון נתפסים כשוליים לה, הגם שיש בהם מאפיינים רהיטיים. התיאוריה מבוססת על ביקורת נגד הקטגוריזציה המסורתית של אריסטו, שהניחה שכל קטגוריה מוגדרת על ידי קבוצה נוקשה של "תנאים הכרחיים ומספיקים" שבלעדיהם פריט אינו יכול להשתייך אליה. כך ניתן להתבונן באלוהיות לא כהגדרה בינארית של "כן/לא", אלא כמנעד של תכונות חופפות. יש כמה קריטריונים לאלוהיות ורק אותה הישות שעונה לכולן ב-100% מוגדרת אב הטיפוס. אבל זה לא אומר שאין ישויות שלא עונות רק על קטגוריה אחת ב-100%, או על כמה קטגוריות ב-80%.
לטענת לם בעולם העתיק היו מספר קריטריונים לאלוהות והוא מונה אותן, בין השאר: אלמוות, כלומר התגברות על חוקי התמותה האנושיים, קיום נצחי או הימנעות ממוות פיזי. גוף מאיר ובעיקר האופן שבו אחרי שאתה הופך לאלוהי אתה מסנוור או שיש לך הילה. יכולת חריגה כמו כח או חכמה מופלאת. מלכות ומעמד, העובדה שמוקירים למישהו עד כדי סוגדים לו ומקיימים לכבודו פולחן, עם מקום מושב מיוחד. העתקת מקום המגורים מהספירה הארצית אל התחום השמימי והשתלבות בפמליה השמימית. מתיחת הקיום מעבר לגבולות החיים, כלומר לפני הלידה או אחרי המוות.
בעולם ההלניסטי והרומי, סממנים אלו אפשרו לראות במלכים ישויות אלוהיות מכוח פולחן האישיות וההישגים הפוליטיים או הצבאיים שלהם. אולם הדיון המרכזי של לם נוגע לתפיסות משיחיות. לם מציג שפע של ראיות מהמקרא ומהספרות הבתר-מקראית והמדרשית לכך שדמויות מרכזיות במסורת היהודית נתפסו כמי שממלאות חלק מהקריטריונים של ה"איש האלוהי": משה שקרן עור פניו, אליהו שעלה בסערה השמיימה, חנוך שהותמר למלאך מטטרון, מסורות על ממדי הגוף הקוסמיים של אדם הראשון או אברהם, ודמויות שהמלאכים עצמם רחשו להן יראת כבוד.
הנצרות הקדומה קיבצה סביב דמותו של ישו את מכלול התכונות הללו, ובכך עיצבה אותו כמי שמתלכד כמעט לחלוטין עם אב-הטיפוס של האלוהות עצמה. ואולם, הגם שהנצרות מייצגת מקרה קיצוני של מיזוג זה, ביהדות המקורית התופעה הייתה מתונה יותר אך נוכחת בעוצמה.
בנקודה זו ראוי לציין שני חוקרים בולטים שלם נמנע מלהתייחס אליהם: הראשון הוא ישראל קנוהל, שהראה בספרו ״מחלוקת המשיח״ כי הרעיון המשיחי היה כה נפיץ, עד שאילולא נסוגה היהדות הרבנית מעמדות אלו בעקבות התפרצויות משיחיות טראומטיות, התפיסה הנוצרית המוקדמת הייתה יכולה להיחשב לנורמטיבית בהרבה, בפרט לאור תיאורי מלך המשיח במדרשים כמי שמגלם בעצמו את אב-הטיפוס. השני הוא בארט אהרמן, שבספרו "How Jesus Became God" הקדיש דיון מעמיק לתופעת האנשים ההופכים לאלים ולאלים הלובשים דמות אדם, והראה עד כמה גבולות אלו היו נזילים ומוכרים היטב במרחב היהודי של שלהי העת העתיקה.
אחרית דבר ושני הפני שלי: כולם מכירים את הטענה שכל העניין של אלוהים ואדם הוא בסך הכל מטאפורה על רמת תודעה, ושיש כמה קריטריונים ברמות תודעה: תורה, מלוכה וכהונה. משה לדוגמה הגיע ל-100% רק בסקאלה אחת – הנבואה, שהיא המעלה הגבוהה ביותר בקטגוריית התורה ורק מי שהצליח להשיג את 3 תת הקריטריונים, חכמה בינה ודעת, יכול להשיג אותה, שנאמר ״ונחה עליו רוח ה׳, רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳״. אהרן הכהן הגיע ל-100% בסקאלת הכהונה, ויש שאומרים שאפילו הוא לא הצליח להגיע ל-100%, כי אם מלכיצדק בן ניר אחי נח. דוד הגיע ל-100% בקטגוריה של מלוכה, למרות שבניו נחשבים כמי שהגיעו גם בקטגוריה של הכהונה (ככתוב בשמואל ב׳ ח׳ י״ח ״ובני דוד כהנים היו״), ושלמה הגיע גם בקטגוריה של החכמה.
רק מלך המשיח הוא מי שיצליח להגיע ל-100% בכל אחת מ-3 הסקאלות. שנאמר: ״הנה ימים באים נאם ה׳ והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ״, ״ ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳״, ״והוא יבנה את היכל ה׳ והוא ישא הוד וישב ומשל על כסאו והיה כהן על כסאו ועצת שלום תהיה בין שניהם״, ״נשבע ה׳ ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק״
מקור הסמכות של מלוכה וכהונה עובר באמצעות משיחה בשמן המשחה, אך התורה עוברת באמצעות העמקה והתעלות, שזה בעצם אומר שמלוכה וכהונה מגיעות רק באמצעות עזרים פסיכואקטיביים, לעומת התורה שמגיעה נטורל, או לפחות באמצעות פרקטיקות לא סינתטיות. המלוכה והכהונה עוברים מכורח תורשה, והם "מועדונים סגורים", אבל התורה פתוחה לכל דכפין, ולכן בעצם כל אחד יכול להיות אותו המשיח, אם רק ישכיל ויבין זאת, כי היא שווה יותר מכולם, שנאמר ״בי מלכים ימלכו ורזנים יחקקו צדק״.
לכן אני מאמין שכל הדיבורים על האדם האלוהי, וכל הדיבורים על האופן שבו דמויות מהתנ״ך היו אלוהים או חצי אלוהיים, הם רק מטאפורה. וגם אתם – מלכות השמים נמצאת בתוככם, אילו רק תחפשו אותה, כלומר יש לכם את הפוטנציאל להיות משיחים
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה