מחקר חדש של לבנה צפניה זיאס מקמפוס ירושלים של ההיברו יוניון קולג' בכתב העת Levant, טוען שטקסי רחצה וטהרה מילאו תפקיד מרכזי בפולחן הדתי של התרבות הפיניקית במשך יותר מ-500 שנה. כלומר, הרעיון שבכניסה למקדש אתה חייב לעבור טרנספורמציה באמצעות מדיום כלשהוא, והמקדש מהווה בעצם את אותו הפורטל שלאחר שנכנסת דרכו אתה נמצא בסטטוס העילאי יותר. הרעיון הזה הוא כמובן משהו שהאנתרופולוגים מכירים, מירצ'ה אליאדה עשה מזה קריירה. אבל תמיד נחמד לדעת ש"אנחנו על המפה". כמובן שיש גם שאלות נוספות שקשורות בעיקר להתמסדות של הרעיון הזה, ומיד נעסוק בהן.
הממצא המרכזי הוא מתקן רחצה קטן שכלל שני חדרים: חדר אחד בציפוי טיח צהוב להחלפת בגדים, וחדר נוסף בציפוי טיח כחול, ובו גיגית רדודה לשטיפה בעמידה. הבריכה לא התאימה לטבילה מלאה ולא חוממה, מיקומה וגישתה מהכניסה האחורית — בנפרד מהמרפסת הציבורית. הדבר מעיד שהמתקן שימש את הכוהנים בלבד לטהרה פרטית לפני הטקסים. לאחר שננטש ואויש בשנית, נוסף עוד מבנה – בית מזרקה ששירת עולי רגל (כלומר, הציבור הרחב, לא רק כהנים) שטיהרו עצמם וכן שברים של כלי חרס בסמוך למקום. דבר שמזכיר את הציווי בספר ויקרא "וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו", "וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים"
הממצאים הם מהתקופה הסלאוקית, ואז ננטש המקום ל-200 שנה וחודש בתקופה הרומית – ואז נשאלת השאלה, האם יש כאן מיזוג של פולחן אסקלפיוס שפולחנו היה ידוע בטבילה ובטהרה? האם זהו מקום פולחן לאל כנעני שהפולחן שלו כלל עוד לפני כן טהרה פולחנית, ולכן היה קל לזהות אותו? האם לאל כנעני שהפולחן שלו היה אחר, אבל מרגע שזוהה עם אסקלפיוס נוספה גם הרחצה הפולחנית? האם זה פולחן מיובא או פולחן אוטוכטוני? והאם זה קשור להתפתחויות מקבילות או מאוחרות יותר ביהודה, של הרחצה הפולחנית – כמו לדוגמה מקווה? שאלות רבות. ומסתבר שיש מחלוקת על רובן, על התארוכים של המקדש, על ההקשר הרחב שלו וכו'. שאלתי את זיאס עצמה. היא אמרה שפולחן הטהרה אינו חדש מהתקופה ההלניסטית והיה קיים גם בתקופה הפרסית. טענה שהקדימה את תארוכו ל-800 לפנה"ס, כלומר לימי הבית, נדחתה. והוא גם משתלב במרחב הפניקי, כלומר גם במקדשים פניקיים אחרים היה קיים האלמנט הזה של יסוד מטהר.
עכשיו אני מנסה לענות בעצמי על השאלה: ידוע על סינקרטיזם בין אסקלפיוס לאלים פניקיים כמו אשמון, כך שהמיזוג הגיוני. האיזור כולו היה איזור של פולחן אלים פסטורליים כמו לדוגמה פן בבניאס. כלומר, הגיוני שהיה סינקרטיזם ולא מדובר בחידוש הלניסטי. גם אם יש ממצאים על אתרים בנוייים מהתקופה ההלניסטית, זה לא אומר שלא היה קיים פולחן פסטורלי לפני כן. כשאני אומר "פסטורלי" אני מתכוון שבמחשבה הקדומה קידשו מקורות טבעיים והעניקו לרוחות ששוכנות במקומות קדושה וכוחות. אנו רואים ספציפית במי הירדן קדושה שכזו כשאלישע שולח את נעמן לטבול דווקא במים של הירדן.
מה קרה שבתקופה ההלניסטית הוסיפו גם מתקן בנוי מעל למקום הטבעי? יכול להיות שני דברים. הראשון הוא שנסיבות טבעיות גרמו למקום הפולחן "לברוח", כלומר או שהמים התמעטו והיה צורך לקבע אותן בבריכה מלאכותית, או ההפך, המקום הפך להיות רחב כל כך, שלא היה ניתן לקיים בו פולחן "אינטימי", אז היה צריך לבנות בניין – בכל מקרה, הוספת הבניין שקיבע את המקום באופן מלאכותי היה מכורח הנסיבות. האפשרות השניה, ולי היא נראית יותר, היה כי באותה התקופה חשבו שמקדש חייב להיראות בצורה מסויימת: כלומר, אם יש מקדש ושלטון מסוים שרוצה לנהל את המקדש כדי לשלוט על הנראטיב המקומי, והשלטון רואה שהמקדש לא מעוצב כמו שהוא חושב שמקדש אמור להיות מעוצב, הוא יבצע התאמות. אכן אנו רואים עיצוב כמו של מקדש הלניסטי: שלושה חללים – פרוזדור, לשכה (cella או naos) ואדיטון, המקבילות לאולם, היכל ודביר.
ראוי גם לציין את מחקרו של אלחנן ריינר על הגליל הקדום, ולטענתו הגליל היה רצוף במקומות שבהם היה פולחן מים, או יותר נכון תפאורה שלמה של מעין, עץ ומערה. כמו לדוגמה במירון, מקום שבו פולחן המים התקיים גם כשעבר גיור. כלומר, פולחן מקומות פסטורליים וייחוס של כוחות מיוחדים אליהם, גם של טהרה, אינו זר לגליל בכלל ולגליל העליון בפרט. והאמת היא שזה לא חייב להיות רק הגליל, מקומות כאלה נמצאים גם בשאר הארץ – אפילו בירושלים.
האם אפשר להקיש בין הרחצה הפולחנית שבדן לרחצה פולחנית ממוסדת יהודית בכלל? האמת שזה קצת קשה, כי הרי על פי הממצאים בבריכה המלאכותית בדן לא היה ניתן לטבול את כל הגוף אלא רק את הרגליים, כך שמדובר על טהרה מינימלית או סמלית בלבד, כמו הכיור במקדש ששימש לרחיצת הידיים בלבד, או בכלל לרעיון נטילת הידיים. אבל האם זה אומר שבעצם עם הזמן היתה החמרה, ושהרעיון המקורי של טהרה פולחנית היה רק באמצעות מגע בלבד ולא טבילה על כל הגוף? אנו רואים בספר יחזקאל טקס פולחני שכולל הזיית מים בלבד "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם". גם טקס הטהרה של אפר הפרה האדומה היה הזאה בלבד ולא טבילה. למעשה גם המילה טבילה אינה מורה על כך שכל הגוף צריך להיות נוכח במים ללא חציצה. כשאני טובל פיתה בצלוחית חומוס, אני מכניס רק מעט ממנה.
שורה תחתונה: אפשר לראות שנוהג הטבילה היהודי במקוואות, שהם בעצם מתקנים מלאכותיים, התפתח בשלושה ערוצים: א. בתחילה היה צורך לטבול במאגר מים טבעי. בהעדר מאגרי מים טבעיים, היתה דרישה שלפחות המים יהיו "מים חיים", כלומר מי גשמים שהמקור שלהם הוא טבעי . לכן מעיינות טבעיים נחשבו מקודשים יותר מבריכות חצובות ומלאכותיות, וכמובן שבריכות כאלה היו חייבות להיות מלאים במשהו שאינו "מים שאובים" . ב. בתחילה היה די בלטבול באופן סמלי, הדרישה לטבילה מלאה היא התפתחות מאוחרת, וכנראה הידור ו"חסידות". במקור אפילו "ראשו ורובו" לא היה צריך. ג. בתחילה הפולחן היה מוגבל רק למשמשים בקודש. בהמשך, הפולחן עבר דמוקרטיזציה, כנראה משום שבית המקדש נחרב או שהסמכות הדתית עברה מהכהנים לרבנים, ולכן כל מי שביקש להצטרף לממסד הרבני היה מחויב בטקס הזה.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה