image 13

אקטיביזם פוליטי שמאני שמתדרדר לעיתים לטרור

שמאניזם הוא לא רק ציר ריפוי רוחני; הוא כלי לשינוי מבני עמוק, מערכת אידאולוגית וצבאית חזקה. במצבי משבר — מלחמה, אלימות, עוינות בין קהילות – מתעוררים כל מיני מנהיגים רוחניים שמשתמשים בכוחות העל שלהם כדי לתמרן את ההמונים. השמאן כסמכות רוחנית מטיל סדר אמוני, מגייס חסידים חדשים ומכוון פעולות פוליטיות. השמאניזם הוא דת ככל דת. למעשה, ככה נולדת דת. ככה כנראה נולדו כל הדתות, כשהסמכות הרוחנית הפכה לאינדוקטרינציה. המאמינים חשבו שהם מחקים את המנהיג שלהם לפעמים בלי להבין מה הם עושים, ולמה זה טוב בכלל, ואם זה בכלל טוב. אבל הגיון הוא לא משהו שחשוב, כשאתה נותן לאחרים לחשוב בשבילך.

שתי דוגמאות טריות מהמאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 התרחשו באוגנדה. באופן כלשהוא הן קשורות אחת לשניה, כי שתיהן קרו בקרב בני אותו שבט וכנגד אותו גוף פוליטי – הגוף שניסה לייצר סדר באוגנדה שלאחר מלחמת האזרחים בראשות מי שעדיין מכהן כנשיא אוגנדה, יוורי מוסווני.

ראשונה היתה אליס לאקוונה, שמאנית-נביאה שהנהיגה תנועה משיחית שיצאה למרד קדוש נגד כוחותיו של מוסווני. רבים מבני העדה האצ'ולית, שגם לאקוונה השתייכה אליה, חשו מודרים ומאויימים תחת שלטון מוסווני. ההתקוממות שהובילה לאקוונה נבעה בין היתר מרצון ״להחזיר את הסדר האלוהי", אך גם מביקורת חריפה כלפי מה שנחווה ככיבוש דרומי של צפון אוגנדה, הכולל אלימות ממשלתית, ביזה, והרס מבנים קהילתיים.

אליס אומה היתה אישה אצ'ולית עקרה שסבלה מבעיות נפשיות. במשך תקופה הפכה ל"אילמת וחירשת" והיא גם עברה התמוטטות נפשית ב-1985. אביה ניסה להביאה למרפאים ולמכשפים מקומיים כדי למצוא פתרון למצבה, אך ללא הצלחה. המצב החמיר עד כדי כך שיום אחד היא נעלמה, ולא נמצאה למשך 40 יום. כששבה הצהירה שהפכה ל"מדיום של רוח עליונה" – מעמד שמאני מקובל במסורת האצ’ולית. היא טענה שהרוח "לאקוונה" השתלטה עליה והחלה לתקשר דרכה.

כך הפכה למרפאה ומתקשרת והחלה לקבל אנשים שביקשו ריפוי, עצה, ונחמה. הפעילות הזו החלה בהיקף קטן — למעשה מעין "קליניקה רוחנית" — אך תוך זמן קצר הפכה לתופעה אדירה בממדיה.

בניגוד למרפאים רגילים, היא החלה להעביר מסרים מה"רוח", שכללו חוקים נוקשים: איסור על ניאוף, גניבה, רצח, צריכת אלכוהול ובשר מסוים. החוקים נתפסו כחוקי שמיים – לא כאמונות פרטיות. בכך הוצגה לא רק כמרפאה, אלא כמחוקקת שמיימית. בעקבות ההתגלויות והמסרים, טענה הרוח לאקוונה כי ריפוי לבדו אינו מספיק: יש להילחם "ברוע" כדי להפסיק את שפיכות הדמים. כאן נולדה ״תנועת הרוח הקדושה״.

התנועה בסופו של דבר הפסידה לאחר מאבק צבאי אגרסיבי של הממשלה. הלוחמים של לאקוונה האמינו שהמים יגנו עליהם מכדורים, אך הם הובסו בנובמבר 1987. אליס לאקוונה טענה שהרוח לאקוונה עזבה אותה. היא ברחה מקו האש ונמלטה לקניה, שם חייתה עד מותה ב־2007 במחנה פליטים באיפו, כשהיא חולה, מבודדת, ומנותקת מהשפעתה הקודמת.

אבל זכרה והחזון הרוחני שהציגה הותירו הד עמוק, שהשפיע גם על דמויות כמו ג׳וזף קוני, שיבוא בעקבותיה. ג׳וזף קוני היה גם הוא בן לשבט הא׳צולי. הוא גדל כנער מזבח ובהמשך התנסה בריפוי שמאני. הוא החל לפעול בתקופה בה תנועת "הרוח הקדושה" של אליס לאקוונה התמוטטה ב־1987, והשתמש ברקע הזה ובמהותה של התנועה כדי לייסד את ״צבא ההתנגדות של האדון״ LRA (Lord’s Resistance Army) באותה התקופה..הוא טען כי יש לו קשר משפחתי לאליס לאקוונה, אבל הדבר היה ככל הנראה רק כדי לגייס את אמונם של חסידיה . היא עצמה דחתה קביעה זו, אך הוא מצידו כבר קיבל את הלגיטימציה רוחנית.

קוני פרסם עצמו כ״מדיום רוחני״ וטען שהוא מתקשר עם 13 רוחות שונות, בהן גם רוחות שבטיות וגם רוחות בפריסה רחבה יותר, אוניברסליות. כלומר, הוא טען שיש לו כמה ערוצי נבואה, לא רק רוח אחת משתמשת בו, למרות שכל רוח היא נפרדת, ולכל רוח יש ייעוד וגישה אחרת – חלק הן רוחות ריפוי, חלק נבואה וחלק, כמובן, הן ״רוחות מבצעות״ הנועדו למיסוד הגנה צבאית. בכל פעם שרוח מסויימת תקשרה דרכו היא תפסה עליו ״בעלות״, והחסידים שלו נהגו לרשום את דברי אותה הרוח. כך למעשה יצרו אינדוקטרינציה של הרעיונות שלו. ובהם: באמצעות שמנים מיוחדים שהוא מכין לפי הידע השמאני שלו, ושהחיילים ימרחו על עצמם, הם יהפכו לחסיני כדורים. הוא קידם חזון של מדינה נוצרית מיסיונרית המבוססת על עשרת הדיברות, יחד עם לאומיות אצ’ולית.

הדבר הזה התפתח למימדים שטניים, כשגיוס המאמינים הוא בעיקר באמצעות חטיפה בכח ושטיפת מח של חיילים-ילדים. החיילים הותיקים הבינו שמשהו שם חולה, ולאט לאט התנועה הצטמצמה, וביחד עם המלחמה המשותפת של ארצות הסביבה ובהן אוגנדה וסודן, התנועה כבר לא היתה איום בשלב כלשהוא למרותשהיא עדיין קיימת וקוני עצמו נחשב פושע בינלאומי נגד האנושות וחי במסתור במדינה כלשהיא באפריקה. אבל אף אחד כבר לא סובל ממנו כנראה.

אלה היו שישים שניות על טרור שמאני. כן, טרור אינו רק מוסלמי פונדמנטליסטי, וצבא הקודש אינו רק צלבני. וגם לשמאניזם יש צד אפל. מה אתם חושבים, שמואל לא נזף בשאול על כך שלא החרים את עמלק כהוגן? יהושע לא היה בעצם שמאן?

הספר המצוין הזה ״Shamanism: The Timeless Religion״ עוסק גם כן במקרה של אליס לאקוונה ואקטיביזם פוליטי שמאניסטי בפרק 7.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×