אקוניטון, ״חונק הזאבים״, הוא לא הכי אנתאוגן, למרות שלאורך ההיסטוריה קשרו את הצמח הזה למאגיה, וככלל, כל צמח ששימש כחומר מאלחש או כ״פארמקון״ (כלומר חומר שבמינון וצורה מסויימים הוא רעל ובאחרים הוא תרופה) היה במידה זו או אחרת מקודש. במיתולוגיה היוונית הוא נחשב כמי שצמח במקום שבו רייר קרברוס, הכלב ששומר על פתחו של השאול, כשהרקולס נדרש להעלות אותו על פני האדמה. האם זה הופך אותו למקודש? לא. האם זה הופך אותו למפורסם ורב רושם? כמובן. האקוניטון נחשב לאחד מהצמחים הרעילים ביותר בטבע, וקישרו אותו למאגיה, דווקא מפני שהוא שימש בכל מיני מרקחות רעל וכישופים.
ברפואה הסינית לעומת זאת הוא נחשב אמנם כרעל אך גם כ"מלך התרופות", בעיקר לאחר שעבר תהליכים קפדניים של עיבוד וביטול רעלים, שנקרא פאוז׳י – 炮制. במסגרת זו בישלו את השורש כמה וכמה פעמים, השרו אותו במי מלח, חומץ ושאר חומרים כמו ג׳ינג׳ר, ליקריץ ופולי סויה, ולבסוף ביטלו את הרעילות שלו לכדי נגזרות שיחס הרעילות שלהן הוא אלפית או לכל היותר מאית מהרעילות המקורית. ואז יכולים היו להשתמש בו לשלל צרכים כמו טיפול בכאבי מפרקים כרוניים (ראומטיזם), אי-ספיקת לב ובעיות במערכת העיכול… ותגלית ראשונה מסוגה שמתפרסמת כעת בכתב העת Antiquity, שימוש בו כחומר אלחוש בזמן טיפולים כירורגיים. בניתוח של מספריים ופינצטה רפואיים שנמצאו בקבר משושלת מינג (1368–1644 לספירה) בג'יאנג-יין, סין, זוהו שיירים מיקרוסקופיים של אקוניטין (Aconitine), החומר הפעיל בו
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה