image 6

Strange Attractor

גרהאם סיינט ג׳ון הוציא לאחרונה ביוגרפיה של טרנס מקנה. הביוגרפיה היא למעשה שני חלקים, כאשר החלק השני הוא ״ביוגרפיה אינטלקטואלית״. בשני החלקים קולטים ביקורת על מקנה, לצד ארשת פליאה וכבוד. סיינט ג׳ון מכנה את מקנה ״אמן בולשיט ומספר סיפורים שטוחן עובדות עד דק לטובת נראטיב טוב״, לפרקים הוא מציג אותו כשרלטן, כצבוע מבחינה אינטלקטואלית, וכמי שהתדמית שלו חשובה לו יותר מיחסי האנוש.

הוא לא מתיימר להפוך את הביוגרפיה של מקנה ל״הגיוגרפיה פסיכדלית״, הוא מציג את מקנה ברגעיו השבריריים על כל ההיבטים המורכבים שבו. ויש לא מעט.

חלק מהיבטים האלה הפכו אותו לקנאי עיקש בנכונות התאוריות שלו גם כאשר הוכח שנכשלו. אבל זוהי בדיוק אמנות הקסם, אחיזת העיניים, הלהטוטנות, léger de main – אתה צודק גם כשאתה לא, רק כי הרעיון הבסיסי שלך הוא האמת, ולא משנה כיצד תנסה להוכיח אותו. והרעיון הזה הוא שהחוויה הפסיכדלית היא חיבור אל המימד האבוד, השגה מחדש של מה שאבד לנו, של מה שאנחנו מחפשים, של מה שהיה אמור להיות ושל מה שיתקן אותנו כשנקבל את הגישה החופשית אליו, שאינה אפשרית מתוך הבניה תרבותית בלבד. כנגד זה סיינט ג׳ון לא ביקורתי, אבל את הדבר הזה ניתן למסגר רק כ״לא מדע״. ולכן, באופן צורם, אין אלא לכנות את היפותזת ״הקוף המסומם״ כקלאסיקת ״מדע בדיוני לא מוכרת״ גרידא, או יותר נכון מדע בדיוני פסיכדלי (psy-fi), הרבה יותר ממחקר תקף.

האם זו ביקורת הורסת? באופן זה, ודווקא באופן זה, אולי אפשר להסביר את הגדולה של מקנה. לא משנה אם התאוריה תקפה מדעית או לא, יש לה פואנטה ואת הפואנטה הזאת מקנה הצליח להעביר יפה מאוד. סמים הם לא זרים, פולשניים ומעוותים את הטבע האנוש, אלא ההפך, הם טבעיים, עתיקים ובמידה מסויימת אחראיים לטבע האנושי. מקנה לקח קשה את זה שהוא לא הצליח להשיג השפעה בקרב הקהל ״הרציני״, אבל בפועל הוא צוחק אחרון. כולנו כאן בגלל זה.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×