מה הקשר של פרשת יהודה ותמר, שהיא קוטעת את הרצף של סיפורי יוסף, מכירתו, ירידתו למצרים, וגלגולו אל בית פוטיפר?
הדבר קשור בצורה כלשהיא לדרשה שאסנת אשתו של יוסף היא בעצם דינה, בתו של יעקב אבינו, שהיתה אמורה להיות בן אבל אז הפכה לבת, רק כדי שלא יהיה ללאה רוב מוחלט בקרב בני יעקב, כי כבר היו לה 6 בנים, ודינה היתה השביעית, אבל אז קרה נס, ודינה הפכה לבת, כדי שיוסף יוולד, ואז גם יהיה (לפי ספירה כלשהיא) הבן השביעי של יעקב, וגם ביחד עם 4 בני השפחות ובנימין שעתיד להוולד, ללאה יהיה חצי ובפוטו-פיניש היא לא תנצח את המירוץ למשיח. השאלה היא כמובן אם המשיח הוא בן יוסף או בן דוד. ובדיוק בגלל זה באה פרשת יהודה ותמר, כדי להוכיח שבן דוד, ושיהודה הוא היורש הראוי ליעקב. אחרי שראובן, שמעון ולוי נפסלו. והמשיח הוא מצאצאיה של לאה.
קודם כל, יהודה לא היה שותף לעצת האחים, ומכירת יוסף. יהודה הוא דמות "שקולה" בהשוואה לאחיו הקפריזיים. גם בפרשת וישב וגם בפרשת ויגש, הוא מתעמת עם כולם, והוא גם בסופו של דבר מתעמת עם יוסף וחושף את האמת.
אז בקיצור: בעקבות מעשה הדודאים, רחל נתנה ללאה את יעקב בתמורה לדודאי בנה, וכך לאה זכתה בפרס, בתחילה עוד ועוד בנים, כך שיהיה לה רוב, ובהמשך, גם לשאת ברחמה את אבי המשיח. לאה היא אם המשיח וגם תמר היא אם המשיח. ושתיהן "יצאניות". וגם רות יצאנית ואם המשיח. מאי משמע?
בפרשת ויצא נאמר: ״ותצא דינה בת לאה״. בת לאה, ״ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה שנאמר ותצא לאה לקראתו״.
את הדבר הזה אפשר לפרש בכמה צורות. הצורה שאני פחות אוהב היא הצורה המיזוגנית היהודית האופיינית, שטוענת שיהודה לא אשם בכלל שתמר פיתתה אותו, כמו שאדם לא אשם בכך שחווה פיתתה אותו, ובאופן כללי הגברים לא אשמים בכך שנשים ״הופכות השולחן״ ומשחקות אותה גבריות ואקטיביות, והופכות את הגברים לפסיביים, ול״נשיים״. היפוך התפקידים הזה משנה את הסדר הקוסמי, והסדר הקוסמי הוא כמובן שהגבר הוא ראש המשפחה, והאישה צייתנית, כנועה ויושבת בבית. אבל הי, גם יעקב היה יושב אהלים. ויהודה גם הוא היה יושב אהלים, ותמר הרשעה ניצלה את זה שהוא יצא אל היער לבדו וטרפה אותו כמו הזאב הרשע.
הצורה שאני יותר אוהב היא המיתוס על ״אמהות המשיח״, ״הקדושות והקדשות״ – אני משתמש בכוונה בשם הספר של רות קרא-איוונוב קניאל שכתבה על זה דוקטורט. לפי התפיסה הזו, שקיימת במיסטיקה היהודית, ובמיסטיקות אנרכיסטיות באופן כללי, ובהן גם גנוסטיקה – הגאולה באה מן הביבים באמצעות שרברב מומחה שקופץ בעיניים פקוחות ובלי ציוד מגן לבור הספיגה וצולל שם כדי לחלץ משם יהלומים אבודים, משל היה סופר מריו. ובדימוי מודרני יותר, הוא מומחה כל כך, שהוא מסוגל לצלול במים כבדים כדי לפתוח את השערים של הכור הגרעיני בצ׳רנוביל שעוד רגע עומד להתפוצץ, ורק הצעד שלו יציל את העולם. הוא ליקווידטור, כי הוא גדול בתורה ובמצוות, בנגלה ובנסתר, כך שהחטאים שהוא עושה הם בעצם תיקון, והוא גואל את העולם ומקיים את התורה באמצעות ביטולה, משל היה יוסף הצדיק שבפועל באמת הוציא שכבת זרעו לבטלה כשהרהר באשת פוטיפר וכמעט נכנע לה (כי גם היא זונה פתיינית כמו תמר), אבל עצם העובדה שהוא חזר בו ברגע האחרון ולא שכב איתה אלא שיחת את זרעו לאדמה, הפך את זה למעשה גואל, שנאמר ״ותשב באיתן קשתו, ויפזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב, משם רועה אבן ישראל״.
בקיצור: יוסף ויהודה הם אותם הליקווידטורים, ובעצם התפקיד של סיפור תמר ויהודה הוא להיות מקבילה לסיפור יוסף ואשת פוטיפר, אבל איכשהוא יוצא שיהודה עדיף על יוסף, שכן יוסף שקידש שם שמים בסתר, הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא (״עדות ביהוסף״), אבל יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא, נקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא. כך נאמר בסוטה ל״ו עמ׳ ב׳, אחת מהפעמים היחידות שבהם הגמרא עצמה רומזת שאנטינומיאניזם בסטייל שבתאי צבי, הוא המפתח לגאולה.
אתם בטח מכירים את הסצנה המפורסמת הזאת מטריינספוטינג שמדגימה באופן נפלא מיהו ליקווידטור, זה שצולל לביוב ומוצא את הכדור האבוד. זה אולי גם יהיה הלינק האבוד שלכם בין דבר התורה הזה לבין סמים. כי הכל מתחבר להכל (משיח = higher state of consciousness)
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה