היום (19.4) היה ״יום האופניים״. לרגל זה נשוחח הפעם על הדימויים של כלי הרכב במרחבים לימינליים וכגשרים לתודעה אחרת. למען האמת, ככל שכלי הרכב כבד יותר, מהיר יותר, עצום יותר, כך הוא פלאי יותר. אז אנחנו מדברים אמנם על אופניים, ואכן אני מצרף תמונה של ה״טור דה פראנס״ כמירוץ מהיר שהיה ״פטיש״ של ממש ביצירה של קראפטוורק, אבל הכוונה היא יותר לרכבות, אניות ומטוסים. כלי תחבורה אלה מייצגים את הניסיון האנושי לשבור את מחסומי המהירות, הכבידה והחוזק הפיזי. בעזרת כלי הרכב, האדם מתגבר על מגבלותיו הגופניות, "מרחיב את גופו", ומנסה להתקרב אל האינסוף ולפרוץ גבולות תודעתיים ומרחביים.
כך למשל, בתקופת ״הבהלה לזהב״, הרכבות והאוניות נתפסו כטכנולוגיות שאפשרו לאדם לגמוע מרחקים ולעשות דרך ״אינסופית״ בשבריר שניה, כדי להגיע לאוצר. כמובן, הבהלה לזהב היא חלק מהאתוס של התרבות הפופולרית, מפני שתודעה גבוהה בדרך כלל מתוארת בשפה המיסטית כ״אלפי זהב וכסף״.
מטוס הסילון מסמל את השאיפה לוותר על המאמץ הפיזי ולהשתמש ב״קיצור דרך״ שיעיף את התודעה בבת אחת אל האינסוף. זו גם הסיבה שהפוטוריסטים העריצו ספציפית את המכוניות והמטוסים כסמלים עליונים של כוח ומהירות.
בהיותם מגשרים על זמן ומקום, הם מהווים מין כלי לטלפורטציה או מסע בזמן, וליתר דיוק, מסע אל מקום שבו אין זמן ואין מרחב – בחוויה הפסיכדלית הם הולכים לאיבוד. כל דור השתמש בדימוי שלו לכלי רכב מהיר, והדבר קדום עד למצב שבו ניתן להגיד שפולחני הסוסים וקבורות המרכבה ביטאו את ההערצה לסוס כ״פסיכופומפ״, כמי שמלווה את המת מעולם החיים למתים. הסוס היה אז, פשוט, כלי הרכב האולטימטיבי. במיתוס היווני היתה זו דווקא מעבורת שהשיט כארון מעבר לנהר הסטיקס. בצד השני של הסטיקס המתין לו קרברוס, שהיה בעצמו נהג מזחלת. למעשה, עד לעידן המודרני, כלבים שימשו כחיות משא, גם בחקלאות וגם במלחמות. ישנן עדויות על כלים וציורים מהתקופה הקלאסית המראים כלבים רתומים לעגלות. על הרקע הזה, נחשבו הכלבים לפסיכופומפים.
בתרבויות אחרות, בעיקר כאלה שהסוס עדיין לא הגיע אליהם או שנחשב מותרות, החמור שימש ככלי התחבורה. וכך אנו רואים בדימויים של מיסטיקה, דווקא אותו כמהווה את כלי התחבורה, או יותר נכון ״סייד-קיק״ של דמויות מיסטיות, החל מהמשיח עצמו שהוא עני ורוכב על חמור, וכלה בדמותו של ה״טייעא״, הסוחר הערבי שמשמש כמורה הדרך של המיסטיקן. מורה דרך של הנשמה הוא התרגום העברי המדויק של ״פסיכופומפ״.
ככלל, המילה ״הלוצינוגן״ מגיעה מהמילה היוונית "alyein" שמשמעותה לנדוד ולשוטט. החוויה הפסיכדלית עצמה נחווית כ״מסע״. השמאנים הקדומים ביצעו מסעות נשמה, למרות שבתרבות הפופולרית מדברים דווקא על ספינות חלל וצלחות מעופפות שמאפשרות מסעות בין גלקטיים.
ואם לא מדובר על מסעות לחלל, כדימויים של מעבר לעולם אחר, התרבות הפופולרית מלאה גם בדימויים של כלי רכב ״רגילים״ שמשמשים את הדמויות הלימינליות. בין אם זה KITT מ"אביר על גלגלים", באטמן עם הבאטמוביל, או מכונת הזמן הדלוריאן מ"בחזרה לעתיד". כלי הרכב הללו הם אינם סתם מכונות שינוע אלא ״מכונות על״ סייבורגיות המצוידות בבינה מלאכותית וטכנולוגיה פורצת דרך. הם הכלים ההכרחיים המאפשרים ל״משיח הטכנו״, דמות דמות וזיהויה, לדלג מעל מגבלות הזמן והמרחב, לפרוץ אל הלא-נודע, ולהביא גאולה לעולם.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה