השימוש בחומרים משני תודעה לצרכים פולחניים היה תופעה נרחבת ומושרשת היטב בתרבויות המזרח הקרוב הקדום והאזור האגאי. במרכזן של פרקטיקות אלו עמד פרג האופיום, ששימש כאנתאוגן מרכזי לגישור בין העולם האנושי לאלוהי. הראיות לשימוש באופיום משתרעות על פני מרחב גיאוגרפי עצום, החל מאפגניסטן ועד לאי כרתים, שם התפתחה תרבות דתית עשירה סביב "אלת האופיום" – דמות פולחנית שכתרה עוטר בהלקטי פרג, עדות לחשיבותו של הצמח בהשראת מצבי אקסטזה וחזיונות. קפריסין שימשה כמרכז ייצור וייצוא מרכזי, ממנו הופץ האופיום ברחבי הים התיכון והמזרח הקרוב, לעיתים בתוך כדים ייעודיים שצורתם דמתה להלקט הפרג עצמו.
עם זאת, למרות תפוצתו הרחבה, השגת האופיום לא תמיד הייתה פשוטה. באזורים מסוימים, במיוחד במערכות האקולוגיות הצחיחות של המזרח הקרוב, פרג האופיום אינו משגשג באופן טבעי, והסתמכות על יבוא הפכה אותו למוצר יקר וקשה להשגה. במקומות אלו, שבהם הגישה לאופיום הייתה מוגבלת מסיבות אקולוגיות או לוגיסטיות, פנו התרבויות המקומיות לחלופות זמינות יותר שצמחו בסביבתן הטבעית. החלופה הבולטת ביותר הייתה הכמהין המדברית (Tirmania ו-Terfezia), ששגשגה דווקא באותם תנאי יובש שבהם הפרג התקשה לשרוד.
בעוד שביחס לאופיום קיימות ראיות חזותיות רבות באמנות, הראיות לשימוש הפולחני בכמהין הן בעיקר טקסטואליות, אך מרשימות לא פחות. ארכיוני העיר מארי חושפים התכתבויות ענפות המעידות על הזמנות דחופות של כמהין עבור חצר המלוכה. פקידים רמי דרג דיווחו על איסוף הכמהין מיד לאחר הגשמים והברקים, תופעה שנתפסה כבעלת משמעות מאגית ואלוהית. הטקסטים מצביעים על כך שהכמהין לא נועדו רק למאכל, אלא היו קשורות לפעילותם של נביאים, חוזים ואנשים שעסקו ב"דיבור אקסטטי" ובניחוש. דמויות אלו, שהיו בקיאות בתכונות הפרמקולוגיות של צמחי המדבר, השתמשו ככל הנראה בכמהין כדי להגיע למצבי התודעה הנדרשים לצורך קבלת מסרים אלוהיים.
השילוב בין הממצאים הביוכימיים המודרניים, המצביעים על נוכחות חומרים פסיכואקטיביים בכמהין, לבין העדויות הטקסטואליות על מעמדן היוקרתי במארי, מחזק את ההשערה כי הכמהין המדברית מילאה את התפקיד הרוחני שמילא האופיום במקומות אחרים. מחקרים מודרניים מצאו כי מיני כמהין מסוימים מכילים אננדמיד, תרכובת קנבינואידית המפעילה את אותם קולטנים במוח שמושפעים מ-THC. ככל שהכמהין כהה יותר, כך סביר שרמת האננדמיד בו גבוהה יותר.
מה הקשר בין כמהין לברקים? סופות ברקים גורמות לפירוק מולקולות חנקן באטמוספירה ושחרורן אל הקרקע יחד עם הגשם. פטריות הכמהין זקוקות לרמה גבוהה מאוד של תרכובות חנקן כדי להתחיל את תהליך ה"פריחה" שלהן, כלומר הוצאת גופי הרביה, הרגל והכובע. סופות ברקים מספקות את ה"דלק" הכימי הנחוץ לצמיחתן. מעבר להיבט הכימי, הגשמים המלווים את סופות הברקים מרככים את האדמה ומסייעים ליצירת סדקים קטנים ותלוליות מעל המקום שבו הכמהין צומחת. סימנים אלו מאפשרים ללקטים לזהות את הפטריות שנמצאות מתחת לפני השטח. הדבר הזה היה ידוע כבר בעת העתיקה.
ההוכחות הטקסטואליות לשימוש בכמהין במארי (Mari) מגיעות מתוך ארכיון המלוכה, הכולל אלפי לוחות טין מתקופתם של המלכים יסמח-אדד וזימרי-לים. קארן פולינגר פוסטר, חוקרת בתחום הארכיאולוגיה והאמנות של המזרח הקרוב הקדום והאזור האגאי, שכיהנה כמרצה לאמנות המזרח הקרוב והאזור האגאי באוניברסיטת ייל (New Haven), פירטה שבעה מכתבים מרכזיים העוסקים בכמהין (המכונות באכדית kam’atum) במאמר שפורסם בכתב העת האקדמי Studies in Ancient Art and Civilization, בשנת 2023.
במכתבים מסופר על פקיד בשם הדני-אילומה (Hadni-Ilumma) שכותב ממחוז קטונן (Qattunan) כדי לבשר למלך שהגשמים האחרונים חשפו שפע של כמהין. הוא שולח אותן למלך יחד עם שתי ביצי יען, שילוב המעיד על מעמדן כפריט יוקרה. מכתב נוסף מציין את זכירה-חמו (Zakira-Hammu), מושל קטונן, המדווח למלך כי שלח אנשים לאסוף כמהין בפאתי העיר. הוא מציין בנזיפה כי הלקטים הביאו לו בתחילה פטריות יער רגילות שנראות כמו כמהין, אך הוא הורה להם לצאת שוב ולהביא אך ורק כמהין אמיתיות, וכך עשו. פקיד בשם לאום (La’um) מדווח כי מיד לאחר הגשם הוא רכש כמהין שנאספו מעבר לנהר הפרת ושלח אותן בדחיפות ליסמח-אדד. מכתבים נוספים מפקידים כמו מוט-ביסיר, יקים-אדד וכיברי-דגן מאשרים את הגעתם של משלוחי כמהין לחצר המלוכה תוך הבטחת טריותן ואיכותן.
הארכיונים מספקים מידע רב על פעילותם של נביאים, חוזים, מרפאים ואנשים שעסקו ב"דיבור אקסטטי" במארי. פוסטר מציינת כי דמויות אלו היו בקיאות ברוקחות ובסגולות של חומרים טבעיים (naturalia), מה שתומך בהשערה שהכמהין (המכילות אננדמיד) שימשו אותם להשגת מצבי תודעה משתנים.
והנה סרטון נחמד של "טעמים של טיול" על הכמהין המדברית ועל איך מלקטים אותה. הפטריה קיימת בכל רחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה. בחיפוש ברשת נתקלתי בטוענים שהפטריה לא פסיכואקטיבית למרות שיש בה אננדמיד, כי הריכוז שלו כל כך נמוך שהוא חסר אפקט. הוא כל כך חסר אפקט שאין עדות שהפטריה השתמשה בתכונה הזאת כדי למשוך בעלי חיים לצורך הפקת הנבגים שלה, כפי שעושות פטריות פסיכואקטיביות אחרות. מצד שני, לפי מה שמראה ניצן מ"טעמים של טיול", הדבר הזה לא נכון. בעלי החיים נמצאים במרדף אחרי הפטריות האלה, ו"נלחמים" עליהן פן בני האדם יקדימו אותם. נמצא שם צב, שידוע בתור חיה ש"צדה" צמחים פסיכואקטיביים כגון דודא ופרג. אבל בשונה ממה שניתן לחשוב, הצב לא מתמסטל. הכבד שלו מספיק חזק כדי לנטרל את הרעלים הצמחיים, והקולטנים שלו לא מושפעים מהם, כך שהוא לא מתמסטל ולא מורעל אלא רק חי בסביבתם. לכן, כנראה, הוא נחשב כסמל פריון. ביוון, אפרודיטה מוצגת כמי שרגלה נשענת על צב. במסופוטמיה הצב היה מזוהה עם אנקי, אל החכמה. הועילה לצב תכונת אריכות הימים שלו, והעובדה שהוא יצור שנחשב "כתוני" (קשור לאדמה ולמעמקיה)
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה