המסע של הסגול: השפעתו של המזרח התיכון על תעשיית הצבעים והמעמדות בסין העתיקה

דרך הספר הזה, ״חיות וצמחים בדתות ובמדע הסיני״, למדתי שתעשיית צבעני הטקסטיל בסין הושפעה רבות מהמזרח התיכון, המערבי מנקודת המבט הסינית. בדיוק כפי שהסינים העבירו טכנולוגיות למערב שנדדו בדרך המשי, היתה גם הזנה לצד השני. בהקשר הזה אפשר לדבר על החריע (Safflower), וגם… קדושת הצבע הסגול.

החריע, קורטם הצבעים (Carthamus tinctorius), תורבת במקור על ידי המצרים הקדמונים והפרסים. הוא שימש להפקת צבעים שונים, ובמיודח הוריאנט האדום שלו ששימש להכנת צבע אדום עז. לסין הוא הגיע במאה התשיעית. ביחד עם עץ התה (לפטוספרמון), הוא שימש כמרכיב להפקת צבע סגול. הצבע הסגול שימש לצביעת בדים יוקרתיים כגון משי, צמר וקנאביס. יוקרתו ונדירותו של הצבע ביחד עם עלותם הגבוהה של הבדים, ובייחוד המשי, הפכה אותו לסמן מעמדי שהוענק כמנחה ייעודית אך ורק לנזירים רמי-דרג על מנת לבדל אותם.

המדובר הוא על העיר דונחוואנג, ווקטור מפתח בהתפשטות הבודהיזם בסין. בתקופת שושלת טאנג, התקופה המדוברת, הגיעה הפעילות הבודהיסטית לשיאה בעיר. היא הפכה למרכז תרגום עצום, ונבנו בה המערות המפוארות ביותר בחסות קיסרית. הן נקראות כיום ״מערות אלף הבודהות״, כמחצית מהן נחצבו או עוטרו בתקופה זו.

בסין המסורתית סוג הבגד וחומר הגלם ממנו הוא עשוי היה סמל סטטוס שנועד להבדיל בין המעמדות. כשהכותנה החלה לחדור לסין, לשם השוואה, וההמונים יכלו להרשות לעצמם להשתמש בה, פקידי הממשל ראו בה איום על שימור ההיררכיה המעמדית הברורה שהושתתה על סוג הבד. כאמור, הנזירים הללו שמעמדם היה גבוה מאוד בתקופה זו, נחשבו לא רק בני מעמד נבדל אלא גם קדושים בזכות עצמם. אולי משום כך זכו לצבע הסגול, שהיה צבע מקודש בתרבויות שבצד השני של דרך המשי.

אני אומר ״אולי״, כי הספר לא מציין באמת סיבה כלשהיא פילוסופית או תאולוגית לכך, לפחות לא בסין. מה שברור הוא שלפני התקופה הזו אין שום עדות בסין שהצבע הזה נחשב כסמל של קדושה, או כמסל סטטוס בכלל.

 

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×