אייטם נחמד בהולנדית שהחלטתי לסכם בתיווך גוגל טרנסלייט.
הרימון היה מימי קדם סמלה של האלה הפיניקית עשתורת, שהייתה הפטרונית של הפריון והנישואין. כאשר היוונים נתקלו בפולחן עשתורת בקפריסין, הם זיהו אותה עם אלת האהבה שלהם, אפרודיטה. עולי רגל נהגו להשאיר במקומות הקדושים פסלונים של האלה כשהיא אוחזת רימון בידה, והפרי אף הופיע על גבי תכשיטים. הרימון מככב גם במיתולוגיה היוונית בסיפורה של פרספונה, שנאלצה לבלות חצי שנה בכל שנה בשאול (עולם המתים) משום שאכלה שישה גרגירי רימון שהעניק לה האדס. הסיבה המיתולוגית לכך שהרימון כבל אותה היא עצם אכילת פרי המקודש לאלת הנישואין.
מקורו של הרימון הוא במזרח התיכון, והוא תורבת לראשונה בסביבות שנת 3000 לפנה"ס ברמה האיראנית. אבל הוא מוכר בעולם העתיק כאמור בגלל הקשר הפניקי. הפניקים היו אלו שהפיצו אותו מערבה בתקופת הברזל, ומשום כך הרומאים כינו אותו "תפוח פניקי" (malum Punicum) או "פרי פניקי מלא בגרעינים". סביר שזה עבר ליוון בתקופה שנקראת ״התקופה האוריינטלית״, כלומר סוף ״תקופת המעבר״ ביוון העתיקה.
הרימון נחשב בעת העתיקה לאפרודיזיאק. פליניוס הזקן ייחס לו תכונה זו, ככל הנראה בשל השיוך של הפרי לאלת הנישואין והפריון. גם במסורת היהודית זוהה הרימון כסמל ליחסי אישות, ובמגילת "שיר השירים" נעשה בו שימוש כדי לתאר את יופיה של הכלה.
בעולם העתיק ייחסו לרימון סגולות רפואיות שנשמעות כמעט כמו "תרופת קסם": פליניוס הזקן טען שמיץ רימונים טוב לשמיעה, מרפא כיבים ופצעים מוגלתיים, מגרש תולעי סרט ממעיים, ועוזר נגד שלשולים וכתמים אדומים על הידיים.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה