הצבע הסגול בפולחן יוון העתיקה

צבע הסגול היה סממן מובהק של עושר, יוקרה, ומעמד חברתי ביוון העתיקה. הוא שימש כסמל למעמד אלוהי וכוהני. בבגדים סגולים נעשה שימוש לציון מעמדם של כוהנים כמתווכים בין האלים לבני האדם. כהני דמטר באפסוס לבשו בגדים סגולים, כחלק ממנהגי הפולחן. כהני דיוניסוס בסקפסיס נדרשו ללבוש chitōn סגול. כהני ניקה וזאוס אלסאיוס בקוס הונחו ללבוש בגדים סגולים ובעת זהב בתוך המקדש, בתהלוכה ובקורבן. כך גם כהן זאוס סוסיפוליס במגנזי, אנאקסנור, לפי סטארבון. כהני הרקלס בטארסוס לבשו בגדים סגולים-לבנים, לפי אתנאוס. כמובן, כהני אלואסיס, על פי Pseudo-Lysias מהמאה ה-4 לפנה”ס, לבשו בגדים סגולים.

המעניין הוא שבאלאוסיס מצוין שהכהנים לבשו phoinikides, ומסתבר שכינויים כאלה של phoenix, וגם hyakinthos, מציינים סגול שמופק מהצומח (hyakinthos – כמו יקינתון), שנחשב צבע ״פושט״. שימו אריג שמסגול ממקור צמחי באקונומיקה ותראו שהוא לא מחזיק מעמד ודוהה. לעומת זאת, שימו סגול ממקור ימי ותראו שהצבע עמיד. לכן הוא נחשב יקר יותר, כי סגול מן הצומח היה ״מזויף״, או חד פעמי, ולכן מי שהלך איתו נחשב כמי שלא היה יכול להרשות לעצמו מוצר יקר יותר – על כן הסגול נקשר לעושר והפך לסמל סטטוס. זה בערך כמו אלה שקונים טלפונים זולים מייצור סיני כיום לעומת אייפון.

אבל רוב הסגול שהיה בשימוש במקדשים מודגש שהיה דווקא מן החי. או יותר נכון, ברשימות המלאי של מקדשים יווניים, תועדו בגדים סגולים כמנחות מקודשות. לדוגמה, במקדשים כמו הפרתנון וסאמוס תועדו בגדים עם שוליים סגולים או בגדים סגולים לגמרי, halourgos או porphyreos. שני הכינויים האלה מרמזים שמקורם בים. הלואורגוס פירושו המילולי ״מלאכת ים״. פורפיראוס משמעותו תוצר של ״הדג הסגול״. עדות נוספת לכך שהסגול הוא מהים אפשר למצאו במחזה אגממנון של אייסכילוס, שם אייסכילוס מתאר ים שמפיק צבע סגול עשיר, יקר ערך וטרי תמיד (אגממנון 957–960).

לא זו אף זו, אייסכילוס שם בפיו של אגממנון את הטענה ועל פיה רק אלים זכאים לכבוד בגדים רקומים משובחים, ולא בני אדם (שורות 921–926). בגדים רקומים ובגדים סגולים מוצגים כמותרות שעלולות לעורר קנאה אצל האלים (946–947). האלים והגיבורים מתוארים כמי שלובשים סגול. אתנה לבשה גלימה רקומה עשירה שהדגישה את מעמדה האלוהי (איליאדה VIII.385–389). אודיסאוס לבש גלימה סגולה עם סיכת זהב (אודיסיאה XIX.226), שהדגישה את מעמדו החברתי הגבוה. מאוחר יותר בתקופה ההלניסטית, המלכים התהדרו בלבוש סגול. אפסוס, כמרכז להפקת סגול באסיה הקטנה, נחשבה כמקום בו הסגול היה אות כבוד. סטראבון (XIV.1.3) מספר כי צאצאיו של אנדרוקלוס, מייסד אפסוס המיתולוגי, זכו בפריבילגיה ללבוש גלימות סגולות ולהתמקם במקומות כבוד במשחקים.

במיסטריות ובמקדשים הסגול היה כה מובדל עבור הפולחן, שהמשתתפים נדרשו ללבוש בגדים פשוטים ולבנים שסימלו ניקיון וצניעות כלפי האלים. תקנות לבוש רבות אסרו על מתפללים לבישת בגדים סגולים, תכשיטי זהב או בגדים צבועים, מתוך רצון למנוע יוהרה והבלטת עושר אישי. ענווה וצניעות היו מרכזיות לחוויה הפולחנית ולסדר החברתי ביוון העתיקה. בגדים סגולים ורקומים נחשבו כאמור לחוסר יראה כלפי האלים. תקנות לבוש פולחני התמקדו בעיקר בנשים, שכן צניעותן נתפסה כחיונית לשמירה על כבודן. עם זאת, התקנות לא הוגבלו לנשים בלבד, והחילו קודים דומים גם על מתפללים גברים.

העובדה שבקורינתוס ודלוס נמצאו קונכיות של חלזונות באתרים מקודשים, לעיתים כשהן שלמות ולא שבורות, מרמזת כי הדברים הללו שימשו כמנחה בעלת ערך סמלי ולא כחומר גלם בלבד. כך גם במקדש פריסטרי בקפריסין, שם נמצאו כמויות גדולות של צדפות trunculus. מסתמן שהקונכיות הללו שימשו כסמלים נגד עין הרע, מה שנקרא אפוטרופאיים. אך יכול להיות שהביאו אותם כי היה יקר מדי להביא אריגים צבועים, אז פשוט הביאו קונכיה שמסמלת את החלזון, כי הצבע יקר מדי. מנחה סמלית שבאה כחלופה לדבר האמיתי נקראת בלטינית “חלק מייצג שלם” (pars pro toto). במקרה הזה הצדפה סימלה את הצבע הסגול ואת כוחו הפולחני. אנו מכירים את זה מליל הסדר לדוגמה, כשיש את ה״סימנים״ של פסח, מצה ומרור. וגם הביצה שמסמלת את קורבן החגיגה. סיכוי סביר שגם הקטורת ועשרוני הסולת שנלוו לקורבנות, או לחלופין שרידי הקנאביס שנמצאו בתל ערד, היו כאלה, כי הם סימלו פולחן פסיכואקטיבי בעוד שבפועל לא היה בחומרים די בשביל לעורר חוויה כזו, או שלא באמת רצו לחשוף את הפולחן הזה מעבר למעטה הסודיות.

מקורות:

Cecilie Brøns – Sacred colours: purple textiles in Greek sanctuaries in the second half of the 1st millennium BC. in Treasures from the Sea, Sea Silk & Shellfish Purple Dye in Antiquity. Edited by Hedvig Landenius Enegren and Francesco Meo. Oxbow Books, 2017

Aynur-Michèle-Sara Karatas – Greek cults and their sacred laws on dress-codes: The laws of Greek sanctuaries for clothing, colour, and penalties against misbehaviour. Revue des Études Anciennes (2020) 122-2 pp. 445-488

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×