טרנסקסואלים ברומא העתיקה

המונח cinaedi (בלשון יחיד: cinaedus) היה כינוי ברומא העתיקה המתאר גברים שהתנהגותם נחשבה לנשית במיוחד, הן מבחינת סגנון הדיבור, ההליכה והלבוש, והן מבחינה מינית. הם נתפסו כמי שנמצאים מחוץ לנורמות הגבריות המסורתיות, ולעיתים קרובות היו מושא ללעג ולסאטירה בספרות הרומית. המונח עצמו מגיע מהיוונית (kinaidos, κῐ́ναιδος), שם הוא התייחס לגברים אשר נחשבו פסיביים מבחינה מינית – כלומר, כאלה שקיבלו את התפקיד ה”נשי” ביחסים הומוסקסואליים. בעולם הרומי, cinaedi הוצגו לעיתים כגברים שאולי אף עברו סירוס כדי להדגיש את נשיותם, אם כי אין לכך עדויות היסטוריות חד-משמעיות. במקורות רומיים כמו כתבי המשורר מרטיאליס והסופר פטרוניוס, cinaedi מתוארים כנלעגים אך לא בהכרח מנודים – כלומר, הם היוו חלק מהמרקם החברתי, גם אם נחשבו חורגים מהנורמות המגדריות.

ה-Galli היו כוהנים מקודשים לאלה האם קיבלה (Cybele), שהייתה אלה פריגית שנקלטה לתוך הדת הרומית. הכוהנים הללו היו גברים שעברו סירוס עצמי במסגרת פולחן דתי והקדישו את חייהם לעבודת האלה. הם חיו בקהילות נזיריות, לבשו בגדים נשיים, השתמשו לעיתים בכינויי גוף נשיים וניהלו טקסים רועשים ואקסטטיים שכללו נגינה, תיפוף, ריקודים פראיים ופגיעות גופניות עצמאיות (כגון הצלפה עצמית). במיתולוגיה הרומית, הכוהן הראשון של קיבלה, אטיס (Attis), סירס את עצמו מתוך שיגעון דתי, ומעשה זה הפך לדגם לחניכה של כוהני ה-Galli.

קיקרו וטיטוס ליוויוס מספרים , שבשנת 204 לפני הספירה, המדינה הרומית התייעצה עם סט של מגילות נבואיות שנקראו ״האורקלים הסיביליניים״ על הדרך הטובה ביותר להגיב ללחצים שעמדו בפניה כתוצאה מהמלחמה הפונית השנייה – הסכסוך הממושך של רומא עם קרתגו ומפקדה הצבאי העז, חניבעל. תשובת האורקלים – והפעולה הבאה של רומא – הייתה לייבא את מסדר הגאלי של קיבלה אל לב רומא, שם יישאר במשך מאות השנים הבאות. הם הקימו מקדש לקיבלה על ראש גבעת הפלאטיום. אובידיוס מספר שבכל שנה במהלך הפסטיבל של קיבלה, ה-galli היו צועדים ברחובות רומא נושאים פסל של האלה, תוך כדי יללות פראיות בקצב עם צליל חלילים מייללים, תופים רועמים ומצלתיים מתנגשים.

רומא אסרה על אזרחיה הגברים לעבור סירוס, שכן הדבר נחשב לפשע חמור ולפגיעה בגבריות הרומית. רק גברים שאינם אזרחי רומא (למשל, עבדים משוחררים או מהגרים מהמזרח) יכלו להצטרף לכהונה של קיבלה ולעבור את טקס הסירוס. יש לשער שהיחס המזלזל כלפי טרנסקסואלים קשור לכך שהמעשה נחשב לא תרבותי, או ברברי. הדבר לא היה אסור ואף היה חיוני, אבל בעולם העתיק גבר היה אמור להיות ״גבר״ ואישה היתה אמורה להיות ״אישה״. מקומות שבהם היוצרות היו הפוכות היו נצרכים והכרחיים, אך עדיין מחוץ לחברה, או יותר נכון מחוץ לנורמה.

כריס בנט טוען שהפולחן האנדרוגיני קשור לשני פולחנים מהמרחב, הראשון הסקיתי והשני המסופוטמי – בשני המקרים ה״קדשות״ היו יושבות לצד מדשי האלה האם והיו אורגים בסיבי קנאביס, מקטירים קנאביס ומזמרים. כך שזה הקשר של הדבר לנושא הקבוצה.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×