קדושת הצבע הסגול: פולחן השליט ההלניסטי והסמליות הרוחנית של הארגמן

אני כותב כעת עבודה סמינריונית על קדושת הצבע הסגול בהקשר של פולחן השליט ההלניסטי ונדרש לקשר בין העדפותיהם של השליטים ההלניסטיים לגלימות ארגמן לבין האספירציות שלהם להיחשב כאלים. במסגרת זו אני חופר מעט במקורות ההערצה לארגמן. בעבר כתבתי על התפקיד של הקטורת ששימשה כמשכך כאבים בעת הלידה שהיתה עשויה מאופרקולות (סוגרי קונכיה) של חלזונות, ומאבקה שנכתשה מהם וסגולותיה הרפואיות, שכביכול הפכו את המיילדות-שמאניות לקדושות, ואת החומרים איתם עבדו לסמלי קדושה. גם ארגוט שימש כסוג של אפידורל שכזה, וגם הוא סגול. וכך גם כפי שנוכחנו לדעת (בהרצאתה של ד״ר סימביקה פרומין), שיח אברהם ששימש כמשכך כאבי מחזור וככלי להפלה טבעית. כעת, עוד כמה אינפוטים שאני כותב בעיקר כדי שישמשו אותי בהמשך.

מרי בויס טוענת בחלק השני של ספרה ״A History of Zoroastrianism״, שסגול היה צבע של מעמד הלוחמים בחברה הפרסית העתיקה, ושהגלימות שלבשו, שנקראו קנדיס וסראפיס, היו בצבע סגול. בתחריט שנמצא ב-Dascylion שבאסיה הקטנה, שהיתה מושב האחשדרפן של אסיה הקטנה לאחר כיבוש כורש, מתוארים שני אמגושים לבושים בקנדיס ומחזיקים ברסמן וכן מכתש ועלי, שני דברים הקשורים לטקס ההאומה (בתמונה המצורפת). ברסמן הוא אגד של ענפים, למרות שבשלב יותר מאוחר החלו להשתמש בחוטי מתכת, וסימל את הבריאה והאלמוות. לא ברור ממהו אבל לא משנה ממהו, כנראה. מה שחשוב לנו בשלב זה הוא שמי שלבש את הקנדיס הסגול ניהל את טקס ההאומה, והשאלה היא האם הוא כהן או לוחם. בויס טוענת שלא מן הנמנע שמדובר בלוחמים, גם הם היו מקיימים את הטקס.

למה לוחמים וסגול? בספרה של מניה סעדי נג׳אד מהאוניברסיטה החופשית של ברלין, על האלה אנאהיטה, היא טוענת שהיה קשר בין האלה הזאת ללוחמים שנקראה בדרך כלל ״גיבורה״ (סיומת sura), והדבר מסביר מדוע מרכבתה היתה מכוסה בארגמן כפי שמתואר אצל קסנופון. אנאהיטה היתה אלוהות של מים, וב-Ābān Yašt יש תיאור של מנחות אליה שכוללות ״האומה מעורבבת עם חלב, ברסמן ומחשבות דיבורים ומעשים טובים״. בצורה זו אפשר להסביר שהלוחמים הקדישו את ניצחונותיהם לאנאהיטה כאשר הכינו האומה כחלק מהכנות לקרב, דבר שמוכר לנו מקבוצות הודו-אירופיות אחרות. כמו לדוגמה הצורה שבה הלוחמים הגרמאניים השתמשו בתמד.

את המאפיינים הלוחמניים אימצו בפולחן אנאהיטה מעשתר הבבלית, או יותר נכון מאיננה שנחשבה אלת המלחמה השומרית. איננה היתה גם בעלת מגדר מעורפל, אולי משום שלחימה נחשבת תפקיד גברי. בפולחנה ביצעו כהנים טרנסווסטיטים בשם kurgarrū ריקודי מלחמה פולחניים.אותם הכהנים מתוארים כמי שמקיימים יחסי מין פולחניים, לעיתים הומוסקסואליים. בהמשך הכהנים האלה כונו ״קדשים״, ומסופר עליהם שהיו טווים בגדים לאשרה, בדרך כלל טווים צמר עיזים וצובעים אותו בשני. המעניין הוא שברברה ג׳ ווקר, טוענת שהצבעים האלה שימשו בפולחן אלות הפריון בגלל שצבעם היה כמו צבע הדם במחזור החודשי. לא יודע מה הקרדיט שנותנים לברברה ווקר, חוקרת פמיניסטית (וגורו סריגה), אבל כשעוסקים בפריון בהקשר של לחימה, ובדם שנשפך, אפשר מהר מאוד להבין כיצד זה מתקשר עם קדושה ושינוי תודעה.

במסמכים אכדיים ישנן התייחסויות לראשי עטרות עשויים מצמר סגול שקישטו את ראשה של עשתר. מהאזכור בישעיהו כ״ח א׳ ניתן להבין כאילו השם העברי של העטרת הזו היא ציץ, כדי לרפרר לציץ של הכהן הגדול שהיה קשור בפתיל תכלת – כאילו מדובר באותו העיטור של עשתר. על פי תרגום השבעים (פטאלוס) ועל פי מה שניתן להבין מהוראות המילה ציץ במלכים א׳ ו׳, ניתן להבין כאילו שמדובר בפרח. כך גם יוסף בן מתתיהו מדמה את הציץ לפרח של השכרון. השכרון אמנם פרחו לא סגול' למרות שדודניו כן. אבל יותר נראה שהפרח הוא בצורת פרחו של צמח ההדס. ההדס שימש בפולחני פריון, ובטקסי חיים ומוות. יש הטוענים שגם אותו הברסמן הוא בעצם ענפי הדס.

ההדס שימשה כמגן מפני עין הרע. גם על הציץ אומרים ששם ה׳ שעליו היה בעצם קמע להגנה מפני עין הרע. ביוונית hērōs הוא ״מגן״. יש הטוענים ששמה של הרה נגזר מכך. המילה עצמה נגזרה מהמילה הפרוטו הודו-אירופית *ser-, שממנה נגזרו המילים ל״זרימה״ ו״נהר״ הן ביוונית ἥρως (הרוס) והן בסנסקריט सरित् (סאריט). וכפי שאנו רואים גם המילה האווסטית לגיבור נגזרת מכך, sura.

עד כאן בינתיים מחקרי. אני תוהה מה הקשר בין ההדס לצבע הסגול. ועונה לעצמי, כנראה, שפירות ההדס סגולים. האם יש קשר לרפואת נשים? ובכן, מסתבר שהדס שימש לשיכוך של דימום יתר בזמן המחזור ולהקלה על תסמיני וסת.

לסיכום: כל עניין ההגנה נקשר לצבע הסגול. ברגע שאתה מתלבש עם בגדים סגולים אתה מכתיר את עצמך כמגן וכמושיע. כמו כן, פריון נקשר עם צבע סגול. ברגע שאתה מתלבש עם בגדים סגולים, אתה בעצם מכתיר את עצמך כמי שמקושר אל הלידה והלידה מחדש. במחשבה היוונית, הדבר הזה קשור למצב תודעה שנקרא אאודיימוניה, כלומר אושר. אבל יותר מכל, נצחון במלחמה נקשר עם הצבע הסגול. עלירזא שאפור שהבאזי מהארוורד טען שתיאורו של קסנופון למרכבה העטופה בארגמן היתה לא לכבודה של אנאהיטה אלא דווקא לכבודו של קאבי ויסתאספה (Kavi Vistāspa), המלך הלוחם והפטרון של זרתוסטרא, או באופן מדויק יותר, לרוחו – frauuast. וישטספה הלז מתואר כלוחם בשמו של אהורה מאזדה אך בשלב כלשהוא כל מלחמתו הופכת להיות מלחמה אלגורית בשם האמונה נגד אויבי האמונה, כמו לדוגמה בדינקרד, הוא מתואר לא כלוחם פיזי אלא כלוחם רוחני. הסגול מתאר את היותך לוחם בכל המובנים, כמלך בלתי מנוצח שמגן על ממלכתו, וגם כלוחם רוחני שנלחם בשם האלים ועל כן יש לו ברית מיוחדת עימם.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×