archaeology, excavation, ruins, ancient, pottery

ניתוח פורנזי חדש חושף את סודות הלאראריום הרומי

לאראריום (Lararium) הוא מקדש או מזבח ביתי קטן ברומא העתיקה, שנועד לסגידה ל״לארס״ (Lares), רוחות השומרות על הבית, המשפחה והרכוש. לאראריום היה קיים כמעט בכל בית, דירה או בית עסק בעולם הרומי העתיק. הוא שימש כמרכז הפולחן הדתי היומיומי של המשפחה הרומית. בני המשפחה נהגו להתפלל, להדליק נרות ולהניח מנחות (כמו יין, פירות או קטורת) לאלים הביתיים מדי יום כדי להבטיח את שלום הבית, בריאות בני המשפחה והצלחתם.

הלאראריום כלל לרוב פסלונים קטנים (sigilla) מברונזה או עץ של הרוחות השומרות, ולעיתים גם של אלים נוספים. הלארס לרוב צוירו או פוסלו כשני בחורים צעירים הלבושים בטוניקות קצרות, רוקדים ומחזיקים קרן שפע או כלי מזיגה (ריטון). הופיעו גם פסלונים של הגניוס, Genius, הרוח השומרת של ראש המשפחה (הפטרפמיליאס). הגניוס הוצג לרוב כדמות גבר עטוי טוגה המכסה את ראשו, המקריב מנחה. עוד הופיעו הפנאטס (Penates) אלי המזווה והמזון של הבית, שהבטיחו שלמשפחה תמיד יהיה מה לאכול. בבסיס הלאראריום כמעט תמיד הופיע ציור של נחש אחד (Agathodemon) או שניים המתקרבים למזבח. בתרבות הרומית, הנחש סימל פריון, שגשוג והגנה מפני עין הרע.

זה בערך מה שידענו על הלאראריום, וכל הידע שלנו התבסס על מקורות טקסטואליים וראיות ארכיאולוגיות נסיבתיות. יכולנו לדעת שמשהו נשרף בכלי, אבל לא יכולנו לדעת מה ואיך. עד עכשיו. ניתוח פורנזי של שני כלי קטורת שנמצאו בפומפיי, או יותר נכון בפרבר שלה בשם Boscoreale, מספק לראשונה ראיות פיזיות חותכות למה היה שם ואיך. החשוב לנו הוא יותר מה, הזיהוי שלו,שמוביל אותנו למסקנה מהפכנית חשובה: עד עכשיו הנחנו שקטורת מיובאת ואקזוטית (כמו לבונה) הייתה יקרה מדי עבור פולחן ביתי יומיומי של משפחות ממוצעות, וששמרו אותה בעיקר למקדשים הציבוריים הגדולים או לטקסי קבורה מפוארים. ההנחה הייתה שבבתים פרטיים השתמשו בעיקר בצמחי תבלין מקומיים וזולים (כמו דפנה או רוזמרין). הניתוח הפורנזי המודרני מוכיח שגם בתוך הבית הפרטי, הרומאים החזיקו והשתמשו בחומרים המיובאים והיקרים הללו.

באנליזה מיקרוסקופית נמצא שרף ממשפחת ה-Burseraceae, קרוב משפחה של הלבונה, ככל הנראה מסוג "אלמי" (Elemi) שמקורו בהודו או בדרום-מזרח אסיה. לצד לבונה, נמצא שהמקומיים השתמשו בצמחים מקומיים כמו ער אציל (דפנה) ופירות שונים כגון ענבים. מסתמן שמה שהתרחש במסגרת הפולחן היה שהקטירו קטורת, ולתוך המחתה שפכו יין כך שיווצרו אדים וריח משולב שהתפזר ברחבי הבית. תיאורים המופיעים בכתובים ובציורי קיר עתיקים, כמו הפרסקו ב"בית הווטי" (Casa dei Vettii) המציג דמויות המגישות קערות יין ותיבות קטורת לאלים הביתיים, מחזקים את ההשערה

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×