התפקיד הסוציולוגי של הממסד

הרציתי, ואז שאלו אותי למה יש עניין כל כך גדול בסמים. האם אני משתמש? האם אני קורא ללגליזציה? האם אני אנטי ממסדי? בהקשר הזה גם היו ששאלו מהצד השני. את הספר שכתבתי חתמתי, בכך ש"בסופו של יום אני מספיק מפוכח כדי להבין שלמוסדות יש תפקיד בכך שבם אלה ששומרים עלינו מעצמנו ויודעים יותר מאיתנו כמה האפשרות להתעלות היא חרב פיפיות שעשויה להיות יותר קטלנית ממועילה". אמרו לי את מה שהמורה שלי בכיתה ו' אמרה לי, שאני כמו הפרה שחלבה דלי שלם ואז בעטה בו, מה זה, אני מפחד להיות אנטי ממסדי עד הסוף?

האם אני משתמש בסם? על הדבר הזה יש לי תשובה מוכנה מראש. בגלל שהדבר הזה לא חוקי, מי שיכול לספק לי את זה הוא מישהו שמפוקפק מלכתחילה, ואני לא יודע אם ניתן לסמוך עליו. אני לא יודע אם מה שהוא נותן לי זה באמת מה שהוא נותן לי, ואני לא יודע אם במידה ואשתמש בזה ואכשל, תהיה לי תעודת ביטוח. לא אחריות ולא בטיחות, שאת הדברים האלה הייתי יכול לקבל אם הייתי קונה את התרופה הזאת בבית המרקחת. שם, כשאני רוכש תרופה אני מקבל הדרכה מהרוקח, אם קורה לי משהו אני יכול לגשת לרופא, יש לי גם תמיד עלון מצורף שלרוב הוא כסת"ח של חברות התרופות, אבל הרגולציה מחייבת אותם. כי יש רגולציה, וזה מפוקח ועומד בסטנדרטים, ויש מומחה מוסמך שבודק אותן ומלווה את כל התהליך. ובסמים אין. ובכן, זו בדיוק החשיבות של הממסד, הסמכות – הוא קובע את הרגולציה וכל מה שלא עומד ברגולציה, לא קיבל את חותם הכשרות שלו. ואני רוצה לאכול "כשר".

הבעיה היא כשיש גופים מתחרים, שמחלקים תעודות כשרות, שהן אמנם ניתנות בידי מומחים, אבל הם לא ה-ממסד עצמו. הם פיראטים. ויש סיבה לכך שהם פיראטים, יש להם קריטריונים אחרים – בין אם במחיר עבור אותה כשרות, שלדעתם הוא מופקע ואינו אלא ניצול של סמכות. בין אם מפני שהקריטריונים מחמירים מדי, או מחמירים פחות מדי. אנו רואים גם גופי כשרות אחרים ומחמירים יותר, בעיקר אצל החרדים, שבשבילם אפילו הרבנות אינה מספיקה. אדם רוצה מסמך כשרות על ידי גוף שהוא סומך עליו. ובכן, זו בדיוק המשמעות של הממסד, גוף מוסמך, אמנם, אבל כזה שסומכים עליו.

סמכות היא עניין של אמון. לכן אני אמביוולנטי כלפיו. יש לו תפקיד, בסוציולוגיה קוראים לזה "פונקציונליזם סטרוקטורלי" אבל לכל רכיב בסטרוקטורה יש חלפים. החלפים יכולים להיות מקוריים, כי כשהספק הוא היצרן, הוא יודע בדיוק מה עובר את מבחני הקבלה שלו, יש לו את בקרת האיכות שלו בשביל לדעת מה תואם את הצרכים של הלקוח שאליו הוא מכוון, ומה לא. אבל אתם מכירים את זה כשיש לכם רכב, והמוכרים המליצו לכם ללכת למוסך המורשה של היבואן, והוא מוכר לכם רכיב מקורי במחיר מופקע רק כי הוא יכול, או כפי שאפל עושים, אי אפשר להשתמש בכבל שאינו מקורי, וכבל מקורי עולה פי 10. אלא אם יש אפשרות להשיג רכיב "תואם". אבל אתה משתמש ברכיב תואם על חשבונך, ובמקרים מסויימים אתה מאבד את האחריות אם גילו שאתה לא עוקב אחרי הוראות היצרן.

האם מדובר בניצול סמכות? האם מדובר בהדרכה אותנטית? כל אחד יחליט לעצמו. בתחום הדתי אכן כל אחד מחליט לעצמו. אבל מצד שני גם בתחום הדתי לממסד יש תחושה כאילו שיש לו אחריות לנשמותיהם של המאמינים, ואם הם קיבלו שירות מ"פיראטים", הדבר הזה הוא על אחריותם. הכנסיה רדפה מאות בשנים כופרים מכל הסוגים בדיוק משום כך.

מה שמתואר כאן בסרטון נוגע לשאלה הזו – של ניצול סמכות, של אמון, של קריטריונים דתיים ושל ערבות הדדית. אני חושב שעצם העובדה שהממסד הרשמי איבד את אמון הציבור, משחק לרעתו. הנה אנו עומדים בפני מהפכה דתית, ממסדית, חברתית. אני רואה קשר ישיר בין כל הדברים הללו, וגם ביניהם לבין הסמים. והתחום שלדעתי הקבוצה הזאת עוסקת בו וזה גם המקום שאני מבקש לקחת אליו אותה, הוא ההיבט הזה, הסוציולוגי.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×