image 7

הכלב כמדריך נשמות

המונח "פסיכופומפ" נגזר מהמילים היווניות "psyche" (נפש) ו-"pompos" (מדריך). מדובר בישות שמנחה את הנשמות בדרכם לעולם הבא, בין אם מדובר במוות או בלידה מחדש. פסיכופומפים יכולים להיות דמויות אנושיות, בעלי חיים או אלים. בתרבויות רבות, תפקידם היה להכין את הנשמות לפגישה עם האלים או להעבירן לעולם המתים. כמו שכולנו מבינים, דיבורים על מפגש עם המוות הם בעצם כסות לדיבורים על שימושים בחומרים שעלולים להמית, שזה שם קוד לרעלים, שזה בעצמו שם קוד לחומרים שמעוררים תגובות לשינוי תודעה. ברגע שאתה נמצא באותה תודעת סף, שבו אתה תלוי על כרעי התרנגולת כחוט השערה בין חיים ומוות, יש את אותו ה״פסיכופומפ״, אותו דון חואן, שינחה אותך בדרכך חזרה מאותו המקום. או אז, תקום לתחיה ותוולד מחדש.

במשך הדורות, כשהאדם חיפש את מי שמצד אחד נוכח לצד פגרים ונבלות, אך מצד שני מהווה גם שומר, הוא מצא. את הכלב. במצרים העתיקה, אל המוות אנוביס, שהיה אל בעל ראש כלב, שימש כמדריך נשמות. אנוביס היה אחראי על תהליך המומיה, ההכנה לעולם הבא, ושמירה על הקברים. הכלב במצרים ייצג את הקשר בין החיים והמתים, ונתפס כישות מחברת. במיתולוגיה היוונית להאדס, שליט השאול, היה כלב שמירה אימתני שהיה שומר על שערי עולם המתים ומונע מהמתים לברוח ממנו. רק אורפאוס הצליח להערים עליו, כשהפנט אותו, וכך חזר מן המתים.

אורפאוס אינו היחיד שחזר מהשאול, גם פרספונה עשתה את זה, לאחר שנחטפה בידי האדס. מי שסייעה לה לעלות מהשאול היא הקטה, שעליה מסופר גם שסייעה לדמטר אמה לחפש אותה בעזרת לפידיה. הקטה נחשבה כסוג של פסיכופומפ, כאלת פריון היא נקשרה אל הרעלים והכישוף, ולפיכך ליוותה את הנשמות אל השאול ומן הסתם בחזרה ממנו, עבור אלה ש״חזרו מן המתים״. בפולחנה הוקרבו כלבים, וראיה לכך נמצאה במאס קסלטר דה פונטוס, שם גם נמצא, מסתבר, כך דווח בספר The Immortality Key, גביע בירה עם שאריות של ארגוט – לומר: במסגרת פולחן הקטה גם שתו לשוכרה בירה מחוזקת, והרי ראיה שפולחן מתים כלל שימוש בפסיכדלים, ושהנוהג הזה קיים עוד מראשית הציוויליזציה ולפניה (ע״ע מרזח).

כתבתי בעבר לא מעט על פולחן הזאב וגרסתו המבוייתת הכלב, בדתות גרמאניות. לאודין עצמו, שמתואר כשיכור שחי רק על דיאטת תמד, מסופר שהיו לו שני משרתים זאבים: גרי ופרקי. גם בפולחן היווני היה קטע עם זאבים, מסופר על אפולו שנולד לזאבה, ובליקיון היתה קיימת מיסטריה שבה נטען שקיימו טקסי לידה מחדש שבמסגרתו המשתתפים היו הופכים לאנשי זאב, כלומר לאנשים בדמות האל, שם קוד לאנשים שמטמיעים בתוכם את הנוזל האלוהי – המשקה המשכר.

מאחר שאף אחד לא באמת יודע מה שהיה שם, השמועות סיפרו על קורבן אדם, והטקס שם הושווה לפולחן המולך. מה שבאמת קרה שם הוא שכמו בטקס המיסה, כשאוכלים את בשר האל ושותים את דמו… אתם מבינים, אלוהים הוא הסם הפסיכדלי, ואם אלוהים הוא אדם, כשאוכלים אותו זהו קניבליזם. וכל ההתפלפלות הזו היא כדי לספר שארכיאולוגים חשפו לאחרונה 12 בורות פולחניים של תרבות זלצמונד, בני 5000 שנה, שמרמזים על טקסי פולחן כאלה. בבורות נמצאו גולגלות אנושיות, שרידי שלדים שלמים של כלבים ששימשו קורבנות, כלי חרס ייחודיים ואפר של מבנים שרופים. הדבר רומז על כך שהתקיים שם פולחן שכלל חוץ מהקרבת כלבים והטמנת גולגלות של אבות, גם שריפה יזומה, שבתקופה הניאוליתית נחשבה בפני עצמה כטקס לימינלי.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×