הפסיכולוג סטיבן ברלנט פרסם בשנת 2005 מאמר על המקור הפטרייתי של הכתרים של מלכי מצרים שפורסם בכתב עת אתנופרמקולוגי, אך המאמר ספג ביקורת חריפה והתעלמות רחבה בקרב אגיפטולוגים ואקדמאים מסורתיים. ככלל טוען ברלנט, הליבה האזוטרית של מצרים הונעה על ידי "מיקולטריה" (Mycolatry) – פולחן פטריות פסיכואקטיביות, בעיקר אמניטה לסוגיה ופסילוסיב. רגע מה? מאיפה בכלל היתה למצרים גישה לפטריות פסיכדליות? האם אי פעם היו במצרים פטריות פסיכדליות?
ראשית כל, ידוע לכל שבתקופה שלפני בין 10,000 ל-5,500 שנים לפני זמננו, האקלים במצרים ובסהרה היה לח הרבה יותר וכלל אגמים ויערות של אלונים ומחטניים. תנאים אלו אפשרו צמיחה טבעית של אמניטה מוסכריה ואמניטה פנתרינה באזור, כפי שמשתקף באמנות הסלע העתיקה בסהרה ואפילו במצרים עצמה ״El Hosh״, שם מוצגים אנשים עם ראשי פטריה הידועים גם בשם ״הראשים העגולים״.
ברלנט גם מסתמך על מאמר של פרנצ'סקו פסטי (Francesco Festi) ואנטוניו ביאנקי (Antonio Bianchi) על אמניטה מוסכריה שטוען שהפטריה נוכחת גם בהרים בצפון אפריקה. מוזר, אבל הנה ציטוט: ״אמניטה מוסכריה היא מין טיפוסי לקווי הרוחב הספטנטריוניים. בקווי רוחב נמוכים יותר היא נוכחת במיוחד באזורים הרריים. היא נפוצה ברחבי אירופה, צפון אמריקה (בצורה שונה), מרכז אמריקה, צפון אפריקה, אסיה ואוסטרליה״. לא מאמינים?לינק בתגובות. בכל מקרה, יכול להיות שגם במסגרת הסחר בעצי ארזים עם פניקיה, מצאו את זה שם וייבאו. אחרי הכל מצרים שלטה באיזור במשך תקופה.
התקופה הפוריה של הסהרה מסבירה גם כיצד פסילוסיב יכול היה לצמוח במצרים, שכן הוא נפוץ על צואה של חיות רועות, במקרה של מצרים פרות שהפכו קדושות. אבל גם חמורים, ואל לנו לשכוח שהחמורים הראשונים בויתו באיזור זה של הסהרה, ומי יודע אם לא דווקא בגלל הפסילוסיב.
הפסילוסיב קובנסיס היה לטענתו ההשראה לעיצוב הכתרים המצריים של מלכי מצרים. לטענתו קיימת התאמה מורפולוגית בין הכתרים המלכותיים לבין שלבי ההתפתחות הבוטניים של פטריית. הכתר הלבן (Hedjet) מדמה את השלב הראשון, ההירוגליף של הכתר המונח בתוך סל, מייצג את מצע השעורה עליו גדלה הפטרייה. הכתר המשולש (Hemhem) מייצג קבוצת גופי פרי הצומחים יחד מאותה תשתית. עיטורי השתי וערב בכתר משחזרים את המראה המורפולוגי של קרום הפטרייה. הכתר האדום והכתר הירוק קשורים אף הם לפטריות או לצמחים פסיכואקטיביים אחרים, והטקסטים המצריים מתארים את המלך ״אוכל״ את הכתרים הללו כדי לשאוב את כוחם הקסום.
האל אוסיריס, עצמו מזוהה במאמר כהאנשה של הפטרייה המקודשת. הוא מתואר לרוב כדמות הניצבת על רגל אחת עם זרועות המונחות על המותניים בצורה המזכירה את הטבעת על גזע הפטרייה. פסלונים פרהיסטוריים מאירופה ומהלבנט מציגים האנשה דומה של פטריות. אוסיריס אמר על עצמו ״אני הוא השעורה״, כאמור כי הפטריה צומחת על מצע שעורה. המנהג המצרי ליצור ״מיטת אוסיריס״, תבנית בצורת האל הממולאת באדמה, זרעים וקש שממנה צמחו נבטים, לטענתו אינה אלא טכניקה לגידול פטריות.
כהני אוסיריס לבשו עור נמר כדי לסמל את הפטרייה אמניטה פנתרינה. אנוביס, ובמהדורתו המוקדמת Wepwawet ״פותח הדרכים״, שקשור למוות ויושב עם אוסיריס במשפט, מגולם על ידי תן, דווקא כי ״המצרים טרום-שושלתיים השתמשו בכלבים כדי לחפש את הפטריות שאוסיריס גילם, בדיוק כפי שעושים ציידי פטריות מודרניים לעתים קרובות״. אוסיריס קם לתחיה בעקבות כוחה המחיה של העין של הורוס. מה הכוונה? ברלנט טוען שהוא אכל את העין, והעין אינה אלא ייצוג של הכיפה של הפטריה. בחלק מהמקדשים, כמו בדנדרה או באבידוס, מתואר אוסיריס כשהוא שוכב על מיטת קבורה עם איבר מין זקוף, מה שנקרא ״איתיפאלי״, ובהקשר זה מציין ברלנט את אלגרו שכתב במחקרו הידוע שפטריות יוצגו כפאלוסים. והוא עשה את זה עוד בתקופה שאלגרו היה מוקצה מחמת מיאוס, והוא כנראה עדיין מוקצה. אין תמה שהתאוריה שלו דחויה.
מדוע הממסד המדעי התעלם מראיות אלו במשך מאה שנה? ברלנט טוען שמדובר ב"עיוורון מושרה תיאוריה" (Theory-induced blindness). חוקרים כמו אלן גרדינר פירשו את הכתר כ"פרח מוסכם וקרניים", ומנפרד לורקר כ"כוכב וקשת", פשוט משום שהפרדיגמה שלהם לא אפשרה את קיומן של פטריות במצרים. אבל הם היו אטומים ושמרנים, ואין הבדל בינם לבין הסכולסטים שלקחו את תורתו של אריסטו כאמת מסיני. ולא כך אמור להיות.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה