ההיסטוריה הפסיכדלית של ההינדואיזם

את הטענה שהסומה היתה פטריה פסיכדלית אתם כבר מכירים, אבל מה שאתם מכירים היא הטענה שמדובר באמניטה מוסכריה. האם אתם מכירים את הטענה שמדובר בפטריות קקי פסילוסיב קובנסיס?

הסרט הדוקומנטרי הזה בוחן את התאוריה שעל פיה ההינדואיזם יוסד בתחילה כדת בעלת פולחן פטריות פסיכדליות. הוא מציג עדויות עקיפות כמו פטריות אבן בנות 3000 שנה ביערות קראלה, ציורים ומקדשים טנטריים שבהם דמויות מחזיקות אובייקטים דמויי פטריות ועוד ייצוגים של צמחי הזיה אחרים. לטענתו ביוגה ובטנטרה יש דימויים של פטריות וצמחים פסיכדליים (Oushadhi, צמחי אור), וכמובן העובדה שמשתמשים כיום בגנג׳ה הוא הוכחה למקור ההזייתי של הדת.

האיקונוגרפיה של שיווה מוסיפה רבדים לתאוריה: גרונו הכחול נתפס כהשתקפות הצבע שמקבלות פטריות הפסילוסיבין כאשר הן נפגעות ונחשפות לאוויר. שיווה עצמו מתואר פעמים רבות כ“עומד על רגל אחת” – דימוי המזכיר את גוף הפטרייה הדק התומך בכיפה. הלינגאם, אחד הסמלים המרכזיים של שיווה, מופיע כעמוד זקוף ופשוט, המקביל מבחינה צורנית לפטרייה העולה מן האדמה.

גם הקשר העמוק של שיווה לפרות ולחלבוניותן מקבל פרשנות חדשה: פטריות הפסילוסיבין נוטות לצמוח בגללי פרות, והקדושה שיוחסה לפרות עשויה להצביע על מודעות עתיקה לחשיבותן האקולוגית והפולחנית. העובדה שמתוך הסחי והמאוס – מתוך הרקבובית של גללי הבקר – צומח "צמח האלמוות", רק מעצימה את הסמליות ומזמינה פרשנות מיסטית מעמיקה.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×