במשך שנים ארוכות דיברו על עצים, חיטה ובקר ככוחות שעיצבו את הציוויליזציה, אבל כמעט התעלמו מממלכת הפטריות. כתבה חדשה ב‑New Scientist מציגה מחקר ארכיאולוגי שמנסה לתקן את העוול הזה, ומראה איך פטריות ליוו את האדם הקדמון כמעט בכל צעד.
אחד הממצאים הדרמטיים הראשונים היה בכלל "תקלה" במדע: בשנות ה‑40 חפרו בביצת כבול ביורקשייר שבבריטניה וגילו חבילת פטריות חתוכות, מיובשות ומסודרות בקפידה, בנות כ‑11,000 שנה. בגלל הצורה והסידור שלהן החוקרים משערים שהן שימשו כערכת אש ניידת לציידים‑לקטים מזוליתיים, חומר הצתה יעיל שקל לשאת ממקום למקום.
הסיבה שלא שמענו הרבה על פטריות בחפירות ארכיאולוגיות פשוטה: הן מורכבות ברובן ממים ומתפרקות מהר, ולכן כמעט לא נשמרות ברקורד המאובנים. רק בעשורים האחרונים נכנסות טכנולוגיות חדשות כמו ניתוח DNA סביבתי, בדיקה מיקרוסקופית של שאריות על כלים, ביגוד ושיניים. שימוש בטכנולוגיות אלה חושף את טביעות האצבע הפטרייתיות בחיי היומיום של אבותינו.
ומה מתחיל להתגלות? ראשית, פטריות שימשו כמזון משלים חשוב: מקור חלבון, מינרלים וקלוריות בעונות של מחסור, במיוחד ביערות ובאזורי ביצה. עדויות עקיפות מראות שימוש בפטריות בעלות תכונות אנטי‑בקטריאליות ונוגדות דלקת, הרבה לפני שהומצאו אנטיביוטיקות מודרניות. אבל ובעיקר פטריות שימשו להצגת אש, בעיקר כשהם מיובשות, וכך שימשו כמעין גפרורים פרהיסטוריים.
הכתבה מדגישה גם את ההיבט החברתי: השימוש המשותף בפטריות, איסוף עונתי, ידע שעבר מדור לדור לגבי מה אכיל, מה רעיל ומה "מיוחד". כל אלה יצרו רשת של ידע ומנהגים ששימשה דבק חברתי בקהילות נאוליתיות. הטענה הרחבה היא שממלכת הפטריות תרמה ליכולת שלנו לבנות הבנה משותפת של הסביבה, לשתף ידע ולארגן את החברה, תשתית שבלעדיה קשה לדמיין את עליית הציוויליזציה.
ואף מילה על "היפותזת הקוף המסטול", כנראה בשל זהירות אקדמית. אבל לפחות יש אישוש כלשהוא להשערותיו של קארל ראק על פטריות האש.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה