ancient art, fresco, figures, musicians, dancers

עיצוב רגש וזיכרון: אור, קול ותמונה בקברים אטרוסקים

מחקר חדש של מאוריציו פורטה (אוניברסיטת דיוק) וג'קלין ק. אורטולבה (אוניברסיטת אוקספורד), שפורסם ב-Journal of Archaeological Method and Theory חקר שני קברים מצוירים מהמאה ה-5 לפנה"ס בנקרופוליס מונטרוצי שבטרקוויניה שבאטרוריה, כלומר קברים אטרוסקים, ומגיע למסקנה נעימה: הבנאים של הקומפלקסים של הקבורה השתמשו באור, בקול ובתמונה כדי לכוון את התחושה והתנועה של המבקרים שבתוכם, ולשנות את תודעתם.

הם ביצעו זאת באמצעות תוכנת ראייה ממוחשבת שמיפתה לאן העין נמשכת באופן טבעי בתוך כל חלל, ובמקביל באמצעות הקלטת תכונות האקוסטיקה של החללים באמצעות רמקול ומיקרופון שהוצבו בנקודות שונות בתוך החדר.

שני הקברים הם קבר התרנגול וקבר השדים הכחולים. קבר התרנגול (Tomba del Gallo) הוא חלל קטן, והמעבר הצר בכניסה שלו חונק את הקול כך שהד לא מצטבר בתוך החדר. הציורים על הקבר, ובהם סצנה של רקדן שרוק מול איש רעול-פנים, מושכים את העין אל סצנה מרכזית אחת. העיצוב הזה שמר על המבקרים רגועים וממוקדים, במצב של קשב שקט ויציב.

קבר השדים הכחולים (Tomba dei Demoni Azzurri) בנוי בעקרון הפוך. הוא גדול בהרבה, והוא מחזיק את הקול למשך מספר שניות, עיכוב שנשמע כמו הד בקתדרלות ענק. בציור הקיר בולט שד כחול שמבחינת המיפוי הראייתי הוא חד ומושך את העין בעוצמה. השילוב של דימוי מזעזע והד מבלבל, אמור להציף את המבקרים ולשבור את חוש הכיוון ואת חוש השמיעה שלהם.

החוקרים טוענים שדפוס הקול והדימוי בקבר הגדול יכול היה להעביר את המבקר מסף ערנות, אל פחד, ולבסוף אל מצב דמוי-טראנס בסמוך לסצנת המשתה שעל הקיר האחורי. כלומר, המסלול הפיזי בתוך הקבר תוכנן כסולם חווייתי: הגירוי החושי בכניסה מוריד את ההתנגדות, ההד מערער את המבוך השמיעתי, והעין, שכבר איבדה את עוגניה, ננעלת על השד הכחול ואז נרגעת אל סצנת המשתה, שהיא מטאפורה אטרוסקית קלאסית לסף בין החיים למוות.

שני הקברים שימשו ככל הנראה ביקורים חוזרים של משפחות שחלקו כבוד למתים, ולא רק כפתרון קבורה חד-פעמי. מכאן שהחלל היה מכונה טקסית שאמורה הייתה לעבוד שוב ושוב, על פני דורות. וכך האדריכלות עיצבה רגש וזיכרון לאורך דורות.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×