terracotta,sculpture,ancient,fragment,artifact

פולחני קבר ומסתורין עתיקים: מהמערות בספרד לשער לגיהינום באנטוליה

מערת ״קובה דה לס דונס״ (Cueva de las Donas – ״מערת הנשים״) בספרד מוכרת בעיקר בזכות אמנות סלע פליאוליתית קדומה מתקופת האבן, אבל מסתבר שהפולחן במקום לא הפסיקו ונמשך עד לתקופה הרומית, בה התקיים פולחן לאלוהות נשית, שקיומה לא היה ידוע עד כה. לפחות אם לא מפריחים השערות לאוויר, ומקשרים את השם שלה ״מלכי״ Malaki, למילה הפניקית ״מלכה״ או ״גברת״, שפירושה בלטינית ״דומינה״, Domina – שני שמות שנמצאו בכתובות במערה (בסך הכל נמצאו 120 כתובות לטיניות) ומרמזות שהפולחן היה למלכת השאול.

המיקום של המקדש בתוך המערה חושף את אופיו המיוחד של הטקס. הכתובות והממצאים התגלו בסמוך לבריכות אבן טבעיות (rimstone pools), מה שמרמז בסבירות גבוהה כי הפולחן היה קשור למים, לטיהור ולכוחות החיים שהם מייצגים. הבריכות נמצאו בעומק של 200 מטרים מתחת לאדמה באזור המאופיין בחשכה מוחלטת, דממה, לחות ובידוד מוחלט, דבר שסיפק למאמינים, אולי למאמינות, חוויה לימינלית קבועה ועוצמתית – אולי קשורה לשינוי תודעה עקב חסך חושי. בגלל שבמקום נמצאו מנחות ״נשיות״, פכיות טוויה ושלל כלים הקשורים לתחום הנשי, סוברים שמדובר במאמינות. אבל זה לא הכרחי. אולי גברים סגדו לאלה אם. אולי הפולחן הוא אפילו קדם פניקי, והפניקים עצמם שראו שבמקום יש פולחן לאלה אם, ניכסו את הפולחן והפכו אותו לפולחן של ״תנית״, המהדורה הקרתגנית של עשתורת.

מאחר שהנחשים נחשבו שוכני מאגרי מים ותת הקרקע, אולי שמה של תנית נגזר מ״נחש״.ידוע על אלות נחש כתוניות באגן זה של הים התיכון, כמו לדוגמה מכרתים. אבל יכול להיות שבגלל האופי המיזוגני של הרומים, בתקופה הרומית הפולחן הזה עבר ״מסקוליניזציה״, ואלת הנחש הפכה לאל נחש. ההשערה הזאת מגובה בממצא נוסף מהזמן האחרון – כלי חרס רומיים המעוטרים בראשי נחש דו-ראשיים שהתגלו בווילות כפריות בספרד (באתר קולט) וקושרו לפולחן האל סבאזיוס.

סבאזיוס הוא אל תראקי-פריגי שמקורו באסיה הקטנה, המזוהה עם פולחני מסתורין אקסטטיים המציעים למאמיניהם חוויה של התמרה רוחנית. פולחן מסתורין זה, כמו פולחני מסתורין אחרים לדוגמה זה של דיוניסוס או מיתרס, התקיים דרך קבע במקומות חשוכים, ולרוב תת קרקעיים. רובם היו אקסטטיים וכללו שימוש בחומרי סף, כשהנחש מסמל את אותו הרעל שבמינון מסוים יכול להיות גם תרופה. לפעמים, כך לפחות טען שארל ראק, חומר הסף הזה היה ארס נחשים, למרות שעדות לכך התגלתה בהודו בלבד ורק בעת המודרנית: נזירים אגהורים (Aghoris) בהודו הצורכים ארס קוברה כדי להגיע לתודעה אלוהית. קארל ראק מסיק לאחור שגם ברחבי הים התיכון ארס נחשים במינון תת-קטלני היה מביא למצבי אקסטזה, ואם לא נחש אז לפחות רעלים אחרים במינונים תת קטלניים. השאלה היא איך הגיע פולחן סבזיוס לספרד קשה יותר, וטוענים שבאמצעות מיסיונירים. מאמיני סבאזיוס היו ידועים בנטייתם הקדומה ביותר למיסיון, ויש עדויות רבות מההיסטוריה הרחוקה על כך, כולל דרך אגב זו מרומא שטוענת שהיהודים עצמם היו מיסיונרים לאל הזה – כנראה בגלל שהרומאים לא הכירו אלים אחרים שמאמיניהם היו מיסיונרים מלבד סבאזיוס, וטעו לחשוב שיהוה הוא גם אל שכזה.

ואם מדברים על פולחן רעל כתוני, היו קיימים כמה פתחים כאלה לשאול ברומא עצמה, כמו לדוגמה אגם Avernus ליד נפולי, שנחשב כשער לשאול וציפורים שעפו מעליו היו מתות – אולי מגזים וולקניים שנפלטו ממנו. השם הלטיני הוא אימוץ של השם היווני המוקדם יותר Ἄορνος (λίμνη) אאורנוס (límnē) שמשמעותו, "אגם חסר ציפור". בתקופות מאוחרות יותר הזאת הפכה לתיאור חלופי לעולם התחתון. בכל מקרה, וירגיליוס תיאר איך אינאיס נכנס לשאול דרך אגם זה. ככלל, סדקים בקרקע נחשבו כפתחים לשאול. בפורום היה פתח כזה, גם מאגר מים: לקוס קורטיוס, Lacus Curtius. המקום נחשב לאתר של פולחן כתוני שבו גם היו קורבנות אדם, כי כידוע במקומות כאלה התקיימו פולחנות כאלה. אבל הרומאים לא סבלו קורבנות אדם, והיו מבצעים כאלה רק כשלא היתה להם ברירה ובנסיבות טרגיות, לרוב בתירוצים כלשהם שהוציאו אותם ״בסדר״, או בנסיונות לספר את הסיפור מחדש. כך הם סיפור על הסדק הזה, ולפי סיפורם הוא נפער במקרה, לא ברור למה. הלכו ושאלו את הכהנים השואלים בגורלות, ואז הם גיבלו תשובה שהסדק ייסגר רק אם רומא תקריב את היקר לה מכל. הרומאים כאמור לא אהבו קורבנות אדם ולא היו מוכנים לעשות את זה, אז המנהיג שלהם, מרקוס קורטיוס החליט להתנדב ולהקריב את עצמו, התאבד בקפיצה לתוך הבור וכך הוא נסגר. הוא עשה את זה עם סוסו ונשקו דרך אגב, מה שמחזיר אותנו לנושא שעסקנו בו לא מכבר – הנטיה לא רק לזרוק לשם גופות של אנשים, או קורבנות אדם, אלא גם כלי נשק וחיות מקודשות.

מקומות מקודשים כאלה הפכו ברבות הימים למקדשים לאלי השאול, במקרה הרומאי פלוטו, אל שאומץ מהפנתאון האטרוסקי, ולכן נקראו "פלוטוניום". ועוד תגלית מהזמן האחרון. בהייראפוליס העתיקה שבאנטוליה היה מקום כזה שנקרא ״שער פלוטו״, שבעת העתיקה סגדו לו כשער הגיהנום. בני התקופה דיווחו כי בעלי חיים שהתקרבו לפתח המערה נפלו ומתו מיד כתוצאה מ״נשימתו הקטלנית של קרברוס״, בעוד שכוהני הכת נכנסו ויצאו ממנה ללא פגע. המחקר המודרני מצא מה קרה שם: קו שבר טקטוני פעיל העובר ישירות מתחת למערה פולט כמויות עצומות של גז פחמן דו-חמצני. מכיוון שפחמן דו-חמצני כבד מהאוויר, הוא הצטבר כשכבה סמיכה ורעילה בגובה הקרקע של המערה. הכוהנים, שהכירו את התופעה באופן מעשי, עמדו על גבי אבני ריצוף מוגבהות. ראשם נותר מעל לשכבת הגז הרעיל, בעוד שבעלי החיים שהוכנסו למערה ונשמו קרוב לקרקע נחנקו למוות.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×