image 8

סעודת מתים ביבנה ים

מערת קבורה חתומה מתקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה־14–13 לפנה״ס) נמצאה באתר יבנה-ים הסמוך לפלמחים, ובה ראיות לקיום סעודת מתים, מהנרחבות ביותר עד כה. כך במאמר של חוקרים מאונ׳ חיפה – ד״ר שירלי בן דור אבין ופרופ׳ אסף יסעור לנדאו.

האתר מזוהה עם עיר הנמל “מוחאזי” מהמכתבים המצריים של תקופת אל־עמארנה. הארכיטקטורה והממצאים מראים על זיקה למצרים (עגיל זהב, כלי בצורת האל המצרי בס וחרפושית הנושאת את שמו של תחותמס השלישי), ולכן נראה שהטקס היה של אליטה מקומית, חומרי הגלם המפוארים והמימדים המוקפדים הראו יוקרה.

המערה נמצאה בשלמותה ובה עשרה נקברים, כלי חרס רבים ומגוונים, ממצאים מצריים וקפריסאיים, ושרידי מזון וצמחים שנשמרו היטב. בחצר שנחשפה מול פתח הקבר נמצאו שכבות אפר כהה, שברי כלי בישול, עצמות בעלי־חיים ופסלון חרס. החוקרים מפרשים זאת כעדות לטקסים שנערכו סמוך לקבורה, ייתכן סעודות לוויה. גם בתוך המערה עצמה נמצאו כלים שהכילו שיירי מזון – דגים שלמים, גפיים של עזים וכבשים, ושרידי צמחים חרוכים ולא חרוכים. משמעות הדבר היא שהמתים נקברו לצד מזון של ממש, לא רק עם מנחות סמליות.

מדובר בראיה ראשונה מסוגה לסעודות לוויה מתקופת הברונזה המאוחרת II בכנען, בהיקף ממשי ולא נקודתי. עד כה היה ממצא יחיד באשקלון מן התקופה הקודמת. כאן קיים דגם טקסי חדש ומורכב יותר, המשקף את פולחן המתים של האליטה המקומית תחת שלטון מצרים. בחפירות אחרות בכנען ניכרה “ערכת לוויה” טיפוסית, אך ביבנה-ים התמונה רחבה ומורכבת בהרבה: הטקס כלל סעודה, הצבת מנחות בחוץ ובפנים, ושימוש בכלים מגוונים בעלי תפקיד טקסי ברור.

החוקרים זהירים מאוד מלצאת בהצהרות קונטרוברסליות, אבל אנחנו כקוראים חופשיים לעשות כך ולכן נעשה זאת. החוקרים מדברים רק על ״פולחן מתים״ שכלל סעודה. אנחנו כבר מכירים את הנוהג הכנעני/אוגריתי שכולל מרזח ובו נשתה יין עם האבות. האל בס, שפסלו נמצא במקום, הוא אל הקשור לריקודים, מוסיקה ויין. כמובן, גם לפוריות ולידה. במצרים נמצא רק בשנתיים האחרונות שהיה מעורב גם בטקסי שינוי תודעה. האם גם ביבנה ים היה דבר כזה? סוגי החרס שנמצאו במקום שימשו בדרך כלל ככלים נוזלים ריחניים ויין מתובל. אין אמנם ראיה כימית ישירה, אבל אפשר רק לדמיין מה היה שם.

העובדה שמדובר בשני אתרים, אתר אחד שבו היתה התכנסות קהילתית גדולה יותר שנערכה בחצר פתוחה, והשניה בתוך הקבר עצמו, מרמזים שמדובר היה בטקס בעל שני שלבים: החלק הציבורי, והחלק הפרטי. החלק הציבורי, שנערך בחצר פתוחה ובהשתתפות קהילתית רחבה, נשא אופי טקסי-חברתי של אבל, כבוד וזיכרון, כלומר, לא כלל בהכרח אלמנטים של שינוי תודעה. לעומת זאת, החלק הפנימי במערה, שבו רק מעטים השתתפו, והונחו מזון, שמן, נרות ופסל האל בס (המקושר למצבי טרנס וריקוד), עשוי לשקף שלב אינטימי ומיסטי יותר של הטקס, אולי גם חווייתי או אפילו אקסטטי.

נדגיש שוב: אין ראיות ישירות לכך. מדובר בהשערה המבוססת על דגם פולחני מוכר מתרבויות מקבילות (אוגרית, מצרים), אך לא על ממצא פיזי ממערת יבנה-ים עצמה.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×