מחקר חדש מצביע על כך שהמקדש בכרנך שבתבאי במצרים העתיקה, נבנה במכוון על אי עתיק, אשר הדהד באופן מדויק את מיתוס הבריאה המצרי הקדום. לפי מיתוס זה, גבעה בראשיתית עולה מתוך מים קדמוניים – "התל הראשוני" (Benben) בוקע מתוך "מי התוהו" (נון). התיאור מתאים לגאוגרפיה של כרנך. בכל שנה, כשהנילוס נסוג לאחר ההצפה, נראה היה שהמקדש "עולה" מתוך המים – המחשה חזותית של מעשה הבריאה.
המקדש הוקם על קטע של טרסת נהר מוגבהת, שנותרה מוגבהת לאחר שחיקה על ידי ערוצים משני צדדיה, ויצרה תצורת אי. שינויים בערוצי הנילוס (בעיקר ערוץ מזרחי חשוב שנשכח עד כה) השפיעו ישירות על הרחבת המקדש, ובמקרים מסוימים בוצעו שינויים יזומים בנוף (כגון מילוי חול) לצורך הקמת מבנים. מיקומו של כרנך נבחר כנראה גם משום שלא היה מוצף (לעומת הסביבה), וגם בשל קרבתו לאתר עתיק חשוב — את־טאריף, קברי שליטי תבאי המוקדמים שהפכו בהמשך למלכי השושלת ה-11, שושלת שממנה יצאה אחת התקופות החזקות במצרים: הממלכה התיכונה. כרנך נמצאת בגדה המזרחית של הערוץ הנשכח, ואת־טאריף בגדה המערבית, ממש ממול. בתקופת הממלכה הקדומה ותקופת הביניים הראשונה, את־טאריף היה אחד המרכזים העיקריים של שלטון מקומי בדרום מצרים (העליונה), ואולי אף בירתה בפועל. בחירת הצד המזרחי (מול אזור קבורה מערבי) עשויה הייתה לשקף דינמיקה דתית בין החיים (המקדש) למתים (הקברים המלכותיים) – מוטיב חוזר בדת המצרית.
המאמר פורסם בכתב העת Antiquity והובל על ידי ד"ר אנגוס גרהם מאוניברסיטת אופסלה בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת סאות'המפטון.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה