זה אמנם מ-2024, אבל מחקר שפורסם ב- Southern African Humanities מנסה לתת פרשנות חדשה, שמאניסטית, לציורי קיר לא ברורים (עד כה) של הבושמנים, שנתגלו במקור במאה ה-19 ואז קיבלו פרשנות שמרנית, אירופוצנטרית ויבשושית. כיום, אחרי שדייויד לואיס-וויליאמס כבר סבר בראשית שנות השמונים שאצל הבושמנים ציורי קיר נכתבו במצבי טראנס כדי לשקף טקסים שמאניים, ניתן לפרש את זה ״לעניין״. אז זה מה שהמחקר עושה.
הסיפור הזה מעניין במיוחד. בשנות השבעים של המאה ה-19, תיעד החוקר ג׳ורג׳ סטואו את הציורים הללו ממחסה בשם נמהאלי (Namahali) באזור הרי המלוטי-דרקנסברג (Maloti-Drakensberg), ליד מקורות נהר האינלנדס. לא היה לו ציוד מתקדם, אז הוא פשוט העתיק את הציורים. לא היה לו גם gps כדי לדעת איפה הוא מצא את הציורים בדיוק, ולכן מאז לא הצליחו למצוא את המקום הזה. הוא אבד ואינו ידוע כיום לחוקרים. סטואו חיבר בציור אחד שלוש קבוצות נפרדות של דמויות שצוירו באיזורים שונים, במקור. כיום, מחקר כזה לא היה נחשב ״רציני״. בייחוד מפני שהוא לא ניתן לביקורת אמיתית והוא בגדר מיתוס שלא ברור אם סטוקס בדה אותו מליבו.
החוקרים, עם זאת, משוכנעים שסטואו לא בדה אותו מליבו, וזאת על סמך הצלבה של הפרטים המופיעים בהם עם ידע אתנוגרפי וארכיאולוגי שנצבר לאחר מותו. חוץ מזה, לסטואו היה מוניטין מקצועי, וגם הדיווח שלו תאם למידע שנתגלה בהמשך באופן בלתי תלוי. כך היה כבר בשלב מוקדם, ועוד יותר במחקר המודרני, והתפקיד של המחקר הנוכחי הוא לסקור את הממצאים המודרניים ולהסביר את הציורים באמצעותם. ומה שהדבר אומר הוא שהם מתיישבים בהחלט עם התאוריה של לואיס-וויליאמס.
הפרשנות של סטואו היתה שהוא פירש את הסצנה כסיפור מוסר על ״הוללות״ ו״עונש״. הוא טען שהדמויות הגבריות הן חוטאים ש״הושחתו״ עקב השתתפות יתר בריקודים ״מופקרים״, שהרי יש בהם נשים, אז מה זה נשים אם לא מין? האל הבושמני העניש אותם, הפך אותם לחיות, אפילו שדים, שהרי הם נראים כמו סאטירים, כמו שלשטן יש זקן תיש ופרסות. האל גרר אותם למקום מסתור מתחת למים כדי להכות אותם. זו הסיבה שמופיע מקל חפירה כבד, שבו הדמויות מוכות כעונש על חטאיהן.
סטואו כינה את הריקוד ״ריקוד הדם״, על פי המילה הבושמנית ל״דם מאף״, ״מוקומה״ (Mo'koma). סטואו ציטט מיסיונר בשם תומאס ארבוסה שכתב על ״ריקוד אלים ואינטנסיבי״, שקיים אצל הבושמנים שבו הרקדנים היו מתעייפים עד כדי אפיסת כוחות, ו"לא היה זה נדיר לראות מישהו צונח לקרקע… ודם זורם מנחיריו". סטואו טען שהציור מתאר את הריקוד. יכול להיות שהוא צדק, אבל הפרשנות שלו היתה לא נכונה.
מה מסתבר? הדמויות בציור הן בתנוחה ספציפית של "כיפוף קדימה עם זרועות לאחור". כבר במאה ה-20, מחקרים אנתרופולוגיים איששו שמדובר בתנוחה המאפיינת את רגע השיא של הכניסה לטראנס וקבלת הכוח העל-טבעי.
סטואו העתיק דמות שוכבת (במצב עילפון/מוות) שממנה יוצאים קווים המתחברים לדמות אחרת. הוא לא ידע להסביר זאת, אך החוקרים כיום מזהים זאת כתיאור ויזואלי של מושג שהבושמנים קוראים לו ״חוטי מחשבה״, חוטים רוחניים המאפשרים לשמאן לצאת למסע מחוץ לגוף. הקווים בציור יוצאים ספציפית מאחורי הצוואר, נקודה המוכרת באתנוגרפיה של הבושמנים כנקודת עוצמה שדרכה נכנסת ויוצאת ה״מחלה״ או הרוח. דיוק כזה במיקום אנטומי בעל משמעות מיסטית אינו סביר שיהיה מקרי או מומצא.
המקלות שהוא זיהה שעימם הדמויות ספגו מלקות, מסתבר שהם מקלות ריקוד, ככל הנראה עם אבנים מחוררות המייצרות רעש קצבי או מסמלות את המעבר ("החור") לעולם הרוחות. סטואו פירש אותם ככלי עבודה, מקלות חפירה, אבל הם מונפים באוויר ולא מופנים לקרקע, אז מה חפירה בהם? ציורים דומים נמצאו באתרים כמו Bushpig Shelter בקוואזולו-נטאל, שם הם מזוהים ככלי נשק דווקא, או כאותם מטות טקסיים.
הדם באף הוא פשוט חלק ממצב תודעה קיצוני שאליו מגיעים הרקדנים, לא שונה במיוחד מטקסים אחרים שמתועדים בפולחני טראנס, אפילו מהמזרח הקרוב. בכרתים ובאנטוליה היו טקסים כאלה, לא פחות מלוכלכים ולא פחות מוטרפים.
הדמויות המשלבות אדם וחיה, שנקראות במחקר ״תריאנטרופים״, הן מוטיב נפוץ ומתועד היטב באמנות הסלע של דרום אפריקה. משמעותן הוא שינוי צורה של השמאן, המצב שבו הרוח עוזבת את הגוף ולובשת את הצורה שבה ניתן לפעול בעולם הרוחות. השמאן שואב את כוחו מחיות כדוגמת האנטילופה אליה הוא הופך, כדי לרפא, להגן ולהשתמש בכוחן במאבקו ברוחות במשך הטראנס. דמות האדם שהתריאנטרופים נושאים על גבם, היא או הוא השמאנים עצמם, או מי שתומך בהם, שהרי הם במצב קריסה, או הקהילה כולה שאותה הם מרפאים.
המקלות שמחזיקים התריאנטרופים הם כלי נשק, כי הם נלחמים. בתרבות הבושמנית, המילה ״לחימה״ משמשת לעיתים כמטאפורה לכוח מסוכן או להתמודדות רוחנית בזמן הטראנס. הדמויות ה״נלחמות״ בציור עשויות לייצג מאבק פנימי או לפחות מאבק כזה שנמצא בסף המעבר בין העולמות. החור באבן מסמל את ה"מערבולת" או המעבר שחווה השמאן בכניסה למצב תודעה עמוק, בדומה למעבר דרך חור מים לעולם הרוחות.
העובדה שסטואו ראה בבושמנים שלב נחות יותר ומוקדם יותר באבולוציה האנושית, היא לעומתנות והתנשאות מערבית אופיינית. מסתבר שמה שמצויר בקירות הוא אמנות סלאש ריקוד מלחמה, שמהווה בעצם טכנולוגיה רוחנית של ריפוי, שינוי תודעה ומסע בין עולמות.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה