אסקלפיוס, נחש, משיח

לאסקלפיוס, אל הרפואה היווני, יש כמה ביוגרפיות מסורתיות שמשתלבות האחת עם השניה בדרך כלשהיא והופכות אותו לאב טיפוס שכזה של ישו, הוא נולד בלידת בתולין, בן לאב אל ולאם בת תמותה, הוא ריפא אנשים וחולל ניסים, הוא מת וקם לתחיה, ואז הפך לאחר מותו גם לאל מן השורה. וכפי שכתבתי בזמנו, סטיבן הול טוען בספרו ״Slither: How Nature's Most Maligned Creatures Illuminate Our World״, שזו היתה אכן מטרת הנצרות – להתפלמס עם פולחן אסקלפיוס. להפוך את יעד הריפוי לריפוי רוחני, שאינו תלוי בטקסים פגאניים מעשיים אלא באמונה, כלומר לא בקורבן פיזי, אלא בקורבן רוחני.

אבל אני רוצה לשים את הדגש דווקא בסמלו של אסקלפיוס, משום שהדמיון לישו מפספס נקודה מאוד חשובה. סמלו של אסקלפיוס הוא נחש, מן הסתם בגלל שנחש הוא סמל הרפואה, בהיותו ספק של ארס. האמינו שהנחש שואב את הארס שלו מצמחי רעל שבהם הוא משתמש, או שלחלופין הוא מזריק לצמחי הרעל את ארסו. ובכל מקרה, בהיותם של צמחי הרעל תרופות בעצמן, הנחש מסמל את הידע שהופך רעל לתרופה, מוות לחיים וכו׳. הטרנספורמציה הזו גם מתבטאת בכך שנחש משיל את עורו ומתחדש, אבל ובעיקר מה שבא סיפור אסקלפיוס והאנלוגיה לישו הוא דבר מפתיע: רביית בתולין. בביולוגיה זה נקרא פרנתוגנוזה. נקבת נחש מסוגלת להעמיד צאצאים מבלי שהופרתה על ידי זכר. כלומר, זהו מנגנון של רבייה אל-מינית, שבו הביצית מתפתחת לעובר באופן עצמאי. למרות שהיא חריגה, היא מתרחשת גם בטבע וגם בשבי.

היתה הנחה שמדובר בתופעה של ״ייאוש רבייתי״ (או ״סתגלנות״), דהיינו מפלט שנקבת הנחש גילתה שהיא מסוגלת לעשות בהעדר נחשים זכרים בסביבה, אבל תצפיות מראות שהדבר קורה גם בנוכחות זכרים. עם זאת, ברביות שכאלה יש חסרון גנטי, שכן אין גיוון, והדבר הופך את הצאצאים לפגיעים, ולעיתים תעתיקים של האם (כלומר נקבות). ואולי, יש הטוענים, הפגיעות הזאת היא תוצאה של מה שנקרא ״שיבוש רבייתי״, הנגרם כתוצאה מפגיעת חיידקים. יהיה אשר יהיה המקור של התופעה, היא קיימת בעיקר אצל זוחלים ונחשים – וזה מקור המיתוס.

%

דבר נוסף ולא פחות חשוב שקשור לישו ואסקלפיוס, הוא תופעה בפרשנות התנ״ך שנקראת פרה-פיגורציה, כאילו שמדובר בדמות שהטרימה את המשיח ויש לה כמה מאפיינים של דמותו, כך שהיא ״בחזקת משיח״ אבל מסיבה כלשהיא לא זכתה להיות משיח או שלא היתה אמורה להיות כזו. ואני מדבר על שלמה המלך, כביכול פרה פיגורציה של המשיח, והמועמד הטבעי להיות כזה, עד שסרח.

מסתמן שהסיפורים על אסקלפיוס עברו גיור כשהפכו למדרשים על שלמה המלך, מן הסתם דרך הסיפור במלכים א ג׳ על החלום בגבעון – אינקובציה ונבואת חלום היתה דרך פולחן ידועה של אסקלפיוס. שלמה קיבל את חכמתו האלוהית בדרך על טבעית, וידע לדבר גם בשפת החיות. אסף הרופא מספר על כך ששלמה המלך היה הראשון שחידש את הידע הרפואי הקדום שאבד מאז נתגלה לנח על ידי המלאכים, והוא היה זה שערך את דבריו. כנראה שמדובר באחד משריו של שלמה, אסף בן ברכיה, שליקט את דבריו לכדי ״ספר הרפואות״). על אסקלפיוס מסופר שהפיץ את הידע הרפואי באמצעות מקדשים שבנה. שלמה המלך בנה את בית המקדש, מקום שהפך את טומאת המת על ידי הזאת מי החטאת מאפר הפרה האדומה.

%

עוד קצת מידע על אסקלפיוס שהשארתי לסוף כי זה פחות חשוב בעיני, למרות שאני רואה מקום להרחיב בנוגע ללידת הבתולין. אז הנה. הסיפור של הולדתו של אסקלפיוס בנוי מכמה שכבות: אפולו, שהיה בנו של זאוס ואל הרפואה בפני עצמו, היה אביו של אסקלפיוס. הקו האימהי שלו מעורפל. כמה מקורות עתיקים טוענים שאמו של אסקלפיוס הייתה קורוניס, בת תמותה שאפולון פיתה; אחרים אומרים שאפולון לבדו הוליד את בנו, בסוג של לידת בתולין. באחת הגרסאות, קורוניס בגדה באפולו, והוא גזר עליה מוות מבלי לדעת שהיא הרה עם אסקלפיוס; כשהיא מתה באש על מדורת קבורה, הוא חילץ את בנו התינוק מרחמה.

כאשר גדל, אסקלפיוס החל ללמוד את אמנויות הריפוי – באחת הגרסאות, אפולו שלח את בנו ללמוד אצל הקנטאור כירון, שנודע בידע יוצא הדופן שלו בצמחי מרפא ובטיפול בעקיצות נחשים; בגרסה אחרת, אסקלפיוס למד את סודות הרפואה ישירות מן הנחשים עצמם, לאחר שהתיידד עם נחש שליקק את אוזניו ולחש לו מיומנויות רפואיות סודיות. בגרסה נוספת של הסיפור, אסקלפיוס ראה נחש מחיה נחש מת בעזרת עשב קסום – עשב שבו השתמש אחר כך כדי להחיות מתים מקרב בני האדם. אסקלפיוס השתמש בכוח הזה שקיבל מן הנחש כדי להחיות את גלאוקס, בנו הצעיר של מלך כרתים, שנפל לבור דבש ונחנק. מקורות עתיקים מתארים כחצי תריסר מקרים שבהם אסקלפיוס החזיר מתים לחיים.

הדבר היה לצנינים בעיני אל השאול האדס, שהתלונן בפני זאוס שאסקלפיוס מערער סדרי עולם. זאוס, שחשש שהיכולת של אסקלפיוס להעניק חיי נצח, אם תימשך ותתפשט, תגרום לצפיפות אוכלוסין ולחורבן העולם, השליך עליו ברק והכה אותו. אסקלפיוס מת. אפולו המזועזע, הצליח לנהל משא ומתן עם זאוס להחזרתו של בנו כאל – בתנאי שיוותר על ההרגל להחזיר מתים לחיים.

את הסיפור על ריפוי בנו של מלך כרתים, כמו גם את הסיפור על כך שמי שהחיה את בנו למד זאת באמצעות התבוננות בנחשים שמחיים האחד את השני בעזרת צמח מרפא – אנו מכירים מפוליאידוס. כתבתי עליו כאן בעבר. פוליאידוס היה נינו של מלמפוס, שמסופר עליו שנחשף לידע דרך ליקוק של נחשים באוזניו. מובן אם כן שכמיטב המסורת היוונית (וכפי שאאוהמרוס טען לגבי כל האלים), אסקלפיוס, כמוהו כדיוניסוס, אינו אלא אדם שעבר האלהה בעקבות מצוינותו המוזכרת בשלל האגדות עליו.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×