הנחשים המדהימים

הספר Slither מאת סטיבן ס. הול מתואר ב-The New York Times Book Review כ״חשוב ופורץ דרך״, בהיותו לא רק ספר מדעי על נחשים, אלא "הרהור טבעי, תרבותי, אקולוגי ומדעי". אקולוגי במובן שבין דפיו, הול טוען שבני אדם מסמנים מינים כפולשים כדי להסיר אחריות מהנזק הסביבתי שהם עצמם גורמים לו. לדוגמה, הפיתון הבורמזי בפלורידה. אילולא היו בני האדם סוחרים בחיות מחמד, נחשים לא היו נמלטים מהשבי. האדם גרם לערעור המאזן האקולוגי, ולא הנחש.

הנחש הוא יצור הנתפס כמרושע או מסוכן, אך בפועל הוא גם מעורר השראה ומקור למחקר מדעי מגוון. נכון שהוא מסוכן, נכון גם שהפחד ממנו היה מנגנון אבולוציוני השרדותי, אבל הנחש תרם לרפואה, לביולוגיה ולטכנולוגיה. אז וגם היום. נאמר כך, בעלי חיים שנתפסים כמסוכנים וזרים כל כך לא היו מעוררים השראה אינסופית בקרב נביאים, משוררים ואמנים – אילולא היה בכך משהו. אם נתעסק במה שקורה היום: מנגנוני תנועה, כימיה של הארס והשפעת הנחשים על תחומי ידע כמו הנדסה רובוטית ורפואה מתקדמת. ארס של צפע הוביל לפיתוח תרופה להורדת לחץ דם, ומחקרים על פיתונים פותחים אפשרויות בתחום הסוכרת והתחדשות איברים, משום שפיתון סובל מעומס אינסולין אדיר לאחר טריפה ובכל זאת מחזיק מעמד באמצעות מנגנון ביולוגי. נקבות נחשים מסוגלות להגן על עצמן מהפריה לא רצויה – דרך סגירת החצוצרות או שינוי חומציות הנרתיק. גם זה עשוי לסייע ברפואת נשים.

אבל הדבר המעניין ביותר (שבשבילו ביקשתי לרכוש את הספר) הוא הניתוח של הול על המעבר של הנחש לדמות שטנית בנצרות, כהתנגדות למאמיניו של אסקלפיוס, אל הרפואה היווני, שקיבל את חכמתו מנחשים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×