במהלך תקופת הוויקינגים, מערכת היחסים בין בני אדם לבעלי חיים הייתה רוחנית ומורכבת, ולא הייתה היררכיה ברורה בה האדם נחשב דומיננטי על פני בעלי החיים. ההיררכיה נוצרה רק עם התנצרות סקנדינביה, אז התפוגגה האמונה והחיות נחשבו לאויבי האדם או פשוט לעבדיו.
הוויקינגים האמינו ביכולת של טרנספורמציה (שינוי צורת גוף) והיכולת לאמץ תכונות של בעלי חיים, כמו זאבים, דובים, נשרים ודרקונים. בעלי חיים בעלי כוח רוחני נחשבו לשותפים חשובים של האדם, עם תכונות שניתן להשתמש בהן כדי להעצים את האדם או להעניק לו כוחות רוחניים. החפצים הארכיאולוגיים שנמצאו מצביעים על כך שהוויקינגים עיטרו את חפציהם ובגדיהם בתיאורים של בעלי חיים, לצורך סגולה ושמירה. כך לדוגמה הזאב נחשב כמי שמעניק כח, תעוזה ועזות נפש. לאודין עצמו היו זאבים בשם גייר ופרקי (מצד שני זאב בשם פנריר גם יהרוג אותו באחרית הימים). גם דב היה חיה כזו. הנשר נחשב לסמל של ראייה חדה וערנות, כמו גם כחוליית קשר בין עולמות שונים. החזיר נחשב סמל של בריאות והיה מקושר לאלים כמו פריי ופרייה. נחשים ודרקונים היו מקודשים ומי שגבר עליהם היה נחשב לגיבור.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה