בעומאן נמצאו מצילתיים דומים למצילתיים שנמצאו בעמק האינדוס, רק כאלה שניתוח כימי מראה שיוצרו מנחושת מקומית. הם התגלו מונחים זה על גבי זה מתחת לרצפת אבן במבנה מלבני, מה שמרמז על שימושם בטקסים דתיים. לפיכך יש להסיק כי בין התרבויות התקיים בעבר לא רק מסחר אלא גם שיתוף מסורות מוזיקליות ודתיות בתקופת הברונזה.
בהזדמנות זו נדון ההשפעה ההדדית בין המזרח התיכון לתרבות עמק האינדוס, על פי מה שקראתי אצל ניסים אמזלג. אסכם בקצרה: התרבות השומרית סחרה עם בני תרבות זו, וכינתה אותה "מלוכה". הסחר התנהל סביב מחצבים כמו מתכות ואבני חן. שומר סחרה עם עוד תרבויות בכלים מסוג זה, ששתיים מהם שכנו בחצי האי ערב – דילמון בבחריין ומגן בעומאן. מה זה מגן? ישנה טענה של הבלשן וולפרם פון זודן כי מדובר במילה "מתנה" ושהמילה הושאלה מהשפות ההודיות ובמיוחד מהסנסקריט. הטענה נתונה בספק אך בהחלט יכול להיות שכך התייחסו אל הסחורות המיובאות. אמזלג טוען שהסחר היה בעיקרו סחר בין גילדה של כורי מתכת שהעריצו את טכנולוגיית המטאלורגיה וראו בה יכולת בריאה המיוחסת אל האל. מאחר שהיתוך הופך עפרות למתכת נוזלית, עולם המושגים שלהם התפתח סביב התחום. כך לדוגמה, המילה "מלוכה", לטענתו, מקורה במילה "מלך" – נחושת מותכת. וכשהמלך מתקשה, נוצר הנסך. לכן המנהיגים, שהיו במקור שמאנים-נפחים, הוא טוען, נקראו מלך ונסיך.
שובל של מתכת נוזלית שמתקשה נראה כמו נחש, ועל כן הכח היוצר התגלם בדמות הנחש. אלי המטאלורגיה יוצגו כנחשים, ואכן אנו רואים שאלי הנחש עברו במסלול הזה של שומר-הודו. אל הנחש העילמי נקרא חומבן, ובתרבות השומרית הוא הומר לשד חומבבה, המקבילה השומרית למדוזה היוונית. הגורגונות היו שומרות על פתח השאול וראשיהם היו עטורים בשערות נחשים. חומבבה היה שומר על יער הארזים המקודש. אנו מכירים את דמות הנחש האימתני השומר על עץ משלל מיתולוגיות (כולל הנחש ששומר על עץ הדעת), ואת דמות הגיבור קוטל הנחשים. במיתולוגיה השומרית מדובר בגילגמש.
בתרבות הוודית, יש כמה וכמה סיפורים על נחשים שומרים, כמו לדוגמה הנאגות ששומרים על עצים, אוצרות ומקורות מים. מלך הנאגות נקרא ששה, הוא שומר על האיזון הקוסמי ומהווה בעצם את מיטתו של וישנו הישן. כל עוד ששה רגוע, וישנו לא מתעורר. לרוב וישנו מתואר כמי שישן כששה נמצא לצד עץ.
לעומת זאת בוודות יש גם סיפור על מפלת הנחש. מסופר על נחושה, בנו של איוס, שמונה זמנית לשליט גן עדן בזמן העדרו של אינדרה, אך כוחו הרב גרם לו להתייהר ועל כך קיבל עונש כשהפך לנחש וגורש בבושת פנים. שמו של נחושה לא מקרי, טוען אמזלג. המצלול הוא "נחש", מפני שמדובר בהשאלה מהשפה השמית. למען האמת גם נאגה הוא השאלה שכזו. ה-ח' כעיצור וילוני מתחלף תכופות עם ג' ועם ק'. כך לדוגמה snake, כאשר ה-s נשמטה מאיזו שהיא סיבה בדיוק כפי שב"האומה" ה-s נשמטה, או להבדיל בצרפתית אומרים école במקום school. כולן השאלות מהמילה נחש. אגב, איוס בשפה הפרוטו הודו-אירופית משמעו "נחושת".
דימוי הנחש והנצחון עליו מסמל את הצורך בריסון כח בלתי מוגבל, שעובר כחוט השני בשלל דתות, כסיפור העונש על ההיבריס. כך גם במיתוס הוודי, וכך גם במיתוס השומרי. על גילגמש מסופר שכדי לזכות בתהילה נצחית היה עליו להביס את חומבבה האימתני בעל שבע ההילות. הדרך להביס אותו כללה שוחד ומתנות, וכך חומבבה ויתר בעבורם על ההגנות והובס. בשני המקרים מדובר על גאווה, חומבבה לא היה מסיר את חסינותו אילולא היה בטוח בהשרדותו. אבל זה לא הצליח.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה