מסתבר שבשפות השמיות, זהב נקרא ״חרוץ״ (או: ירקרק חרוץ), והדבר הזה התגלגל לשפות ההודו-אירופיות. כך הטענה, שהמעבר היה מהפניקית ליוונית ולא הפוך. בפניקית ובעברית ״חרץ״, וביוונית ״חריסוס״ χρυσός. בהמשך זה התגלגל ללטינית Aureus. מצד שני, המילה הפרוטו הודו-אירופית *woh₁-r̥, מתארת את המים והתגלגלה ליוונית בצורה של ὕδωρ ״אודור״. בלטינית המילה המקורית למים היתה למעשה ה- ūrīna. הבעיה היא שמים בצבע זהב הם בעצם שתן, ולכן השתן נקרא מאז ואז היום urine… יכול להיות שזה מצחיק אתכם, אבל מסתבר שבמסורת ההרמטית האמינו שגוף האדם הוא מיקרוקוסמוס, על פי העקרון של ״כמו שלמעלה, כך למטה״, ולכן יש סימטריה בין ״סטים״ שונים, ובהם סטים של מתכות, פלנטות וחלקים בגוף האדם. כפי שהשמש מתגלמת בזהב, כך גם בגוף האדם חייב להיות היסוד הזה של הזהב. אבל מהו? אלכימאים ניסו למצוא את אבן החכמים בשלל צורות. אחד מהם במאה ה-17, הנינג בראנד שמו, ניסה לאייד שתן, מתוך מחשבה שימצא בתוכו את הזהב. וכך גילה את הזרחן.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה