ריחות של מומיות עתיקות

ריחותיהם של תשע מומיות מהמוזיאון המצרי בקהיר נותחו, תוך שימוש בגישות רגישות חושית וטכניקות כימיות מתקדמות (GC-MS-O), כלומר ללא התערבות פולשנית, כדי לחקור כיצד ריחות המומיות מצביעים על תהליך החניטה, חומרי השימור, והמצב השימורי שלהן, ומהם המקורות הכימיים המייצרים את הריחות השונים. בנוסף, נבדקה השפעתם של טיפולי שימור מודרניים (כגון שמני הדברה) על הריחות וניתוח האינטראקציה בין החומרים המקוריים ששימשו בחניטה לבין החומרים המודרניים.

המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of the American Chemical Society, נערך בהובלת ד"ר ססיליה במביברה, מהמכון למורשת ברת-קיימא מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון. המחקר אינו עוסק באופן ישיר באתנובוטניקה של הצמחים, השמנים והשרפים ששימשו לצורך החניטה, אלא בעיקר בתרכובות כימיות שנוצרו מהם. המאמר כן עוסק בחוויה החושית לכאורה של מצרים העתיקה והממצאים יכולים לשפוך אור על אורח החיים, הריטואלים הדתיים ודרכי השימור של המומיות, וכמובן המוטיבציה לשמר אותן (ריח רע הוא אינדיקציה לטומאה, ריח טוב הוא אינדיקציה לטהרה). מן הסתם ניתן גם להפיק מכך לקחים לגבי שימור עכשווי, באמצעים טבעיים לעומת באמצעים מלאכותיים. אחרי הכל, מדובר במחלקה למורשת ברת קיימא.

המומיות נחלקו לשתי קבוצות: אלו שנשמרו במחסן ואלו שנמצאות בתצוגה במוזיאון. כל אחד מהם עבר אוסף דגימות ריח שונות באמצעות דגימות פאסיביות ואקטיביות של האוויר בתוך תיבות התצוגה והקברים.

מהמחקר עלה כי הריחות שנפלטים מהמומיות נובעים בעיקר מהמזון שנמצא בגופן, חומרי החניטה (כגון עצים ושמנים), תהליכים מיקרוביאליים, וטיפולי שימור שנעשו על ידי המוזיאון (כגון שמני הדברה). בהשוואה בין מומיות בתנאים שונים (תצוגה מול מחסן), נמצא כי המומיות בתצוגה הראו ריחות מורכבים ועשירים יותר, שנשמרים בתוך תיבות סגורות ומצברים חומרים נדיפים. שמני הדברה ושמנים צמחיים (כגון ציפורן, קינמון, ולימון) השפיעו על הריחות, אך לא באופן משמעותי על המאפיינים הכימיים שנובעים מהחניטה עצמה.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×