כתבה במגזין ״דאבל בליינד״ חוקרת את השאלה מתי חוויות פסיכדליות שמסתיימות בכך שהמשתמשים משתכנעים שהם ישויות אלוהיות הן תופעה תקינה ומתי זה חוצה את הקו והופך לבעיה קלינית. התשובה לרוב היא, אם התחושה אינה חולפת עם תום השפעת הסם, ופוגעת באופן ממשי בתפקודו של האדם בחברה. אבל מה מסתבר? מי שנשאר עם התחושה אחרי שפגה השפעת הסם, לרוב הוא מישהו שמבנה האישיות שלו היה כזה גם לפני. אלו שמפתחים "שיגעון גדלות" אלוהי הם אנשים בעלי אגו מנופח מלכתחילה ותחושת חשיבות עצמית גבוה. כמו כן, מסתבר, שאם אתה לא מאמין באלוהים לפני, ופתאום בעקבות הסם אתה מתחיל להרגיש שאתה ישות אלוהית, אחרי שהסם יפוג, ואחרי ש״תחזור לעצמך״, תחושת הדתיות שלך תגבר.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה